אל תוך זכוכית מגדלת מביטות עייני,
מחפשות את האור...את האור שבחיי.
והמאמץ כה גדול וכה קשה,
עד שלעיתים נראה שאין מוצא,
מהדרך, מהעבודה הקשה.

ובתוך הזכוכית ישנם חיים,
ישנם רגעים של אושר,
ישנם רגעים של שקט
ורגעים של דם,
בהם הזכוכית חותכת את האדם.
ויש את אותם הרגעים שהיא מפיצה את אורה
ויש ימים בהם מתנפצת לי הנורה.

כי בכול אותם תאים קטנים שלא כולם רואים,
ישנה שלהבת שקטה,
שלא מצליחה להפיץ את אורה.
והטבע זועק, נלחם בעולם,
כי טבעו לצאת החוצה ולהביא אור לחושך הקיים.
ובעודי יושבת ומביטה בעולם דרך זכוכית מגדלת,
סובבים אותי אנשים שבוחרים בחושך,
אנשים מסונורים שמביטים בעולם דרך משקפיים שחורות
והאור כנר שדולק בלי הפסקה,
נותן לכולנו את זכות הבחירה.
ועל כן ובשל כך חיי היו לפרח שצמח מין האור,
ולאט לאט למדתי להסיר את המשקפיים
ולראות עולם שיש בו קסם ואור לבן.