|
עיניים נפקחות, קוראת את המילים
חושבת
הלוואי והייתי יכולה גם.
מתחילה פסקה ופסקה נוספת
קוראת בעדינות שלא לקלקל
את היופי
נמנעת מתאורים מביכים
כאלה פרטים שגורמים לעצום את העיניים.
שפתיים יבשות נרטבות במים שקופים
וטיפה זולגת מהן.
נשימה עמוקה ועוד אחת שלא אשכח.
עיניים רצות על מסך מחשב
מנסות להספיק ולהשיג ולא לפספס
קו הסיום קרב מאוד ונראה רחוק מקו הזינוק.
מבוכה בשנית.
מדלגת.
עיניים ממצמצות לרקע, רק להירטב ולהמשיך
שלא לפספס אפילו לרגע
את המילים. |
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.