שתי הרגליים
שנפרדות ויוצאות לך מהישבן הבועתי
הן בעצם שתי נשים זהות, שהן את
ואת חצוייה מהאמצע, באמצע בדיוק

לקח לי זמן להבין
וזה לא שינה כלום.

אז את עדיין במרתף שלי
מתעסקת בצנרת
יחד עם השותפים שלך
והם מראים לך מאיפה הכל בא
ולאן הכל מתחבר
ואת עושה קולות של מופתעת
שאני שומע עד לספריה למעלה.

דרכי המים מפותלות הן
ואת צוללת לעומקן מבלי לחשוש
מקומות שחלמתי
החושך הנצחי
פתח הניקוז
שאליו זורמים העודפים.

למטה במרתף, את מניחה תשתיות
לתוך חפירות ארכיאולוגיות
ומערכות ניקוז בטירות רדופות
ואת מספרת לי (בצרחות) על המים שצריכים לנוע תמיד
להכנע למצב הצבירה
ולהשלים
ולקבל בכדי להשלים

היו לך שתי רגליים
והן היו זהות לגמרי,
שתיהן עמדו איתן על הריצוף של הבריכה הקליפורנית
ללא חילוקי דעות
ללא דואליות
ולא העיזו להרים אפילו בוהן אחת לכוון החלל
אבל אז היית חייבת לעבור הלאה
ולהמריא בגג הנפתח מכביש "הבתולה"
שהוא מושלם להתחלות חדשות

..ולא שכל זה שינה לי משהו


לכריסטי לין