בלילה בשקט ובשלווה
רץ לו כוכב יחף ונמהר,
הוא והירח משתקפים בשלולית יבשה,
ממהרים לרום השמיים להביא משאלה.
הם עוברים טיפות מאשליות, ורוח מקררת.
לו רק היו משמיעים קול, היתי עפה לעננים
ונוגעת בהם בידי, כל כך קרוב הייתי
שכמעט שמעתי את הלחן והמנגינה מתנגנים.
והינה היא היונה, שטה לה לעברם.
כמו יוצאת מהתמונה הדהוייה,
אוהבת חושקת מפזמת לה עוד משאלה.
היא כותבת אותיות לא ברורות
הוא כותב אגדות ארוכות,
הי אשולחת דימעה מחוקה,
הוא שולח מטר לעברה.
ויותר מכל רוצה היא שוב לעטוף
מלא את לב היונה הלבנה,
גרום לה להביא עלה זית במקורה. |
