תמר שיאל / וידוי |
המבט קרב אותנו לאיטו
גוף לגוף
דבר לא עבר ביננו.
נשימות חטופות.
האויר עמד.
רקדנו בתוך בועה
לא שמעתי מאומה
לא ראיתי איש
אתה ואני
והנשמה רקדה
התחלתי לנשום לאט לאט
קיבלתי אויר אחר
הנשמה התרוננה
הגוף רקד ואני אי שם...
הצלחת להכנס לבועה שלי לאט לאט
ללחוש באוזני,
לנשום,
ידיך על פני
ואני הייתי שלך.
הידעת!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|