צל שחור מלווה אותה בחייה.
חור עמוק נמצא בתוך תוכה.
וגם כשטוב ויש תקווה
הצל עדיין איתה.

אכולה מבפנים ע"י החיים.
תחושה של כלום מילאה
את אותו חלל עמוק ועצום,
הקים בתוך תוכה,

קרועה בגופה.

נמצאת בעולם מעורפל, לבן, קר.
כולם זרים לה, גם היא עצמה.

ואולי שתתאדה לשמיים כמו עב, כמו מים,
כבר לא תהיה זרה לעצמה,
החור יתאחה והצל  יסטה מדרכה.
אולי אז תוכל לראות אור,
תוכל לראות אותה, את כולם, את העולם.

כאשר תתאדה מעלה,
אלוהים יהיה קרוב , ישמור על בתו, עלייה.
ולא ייתן לאף אדם נוסף לפרוץ אליה.