אז לכל הנשים שבעולם שלום... או בקיצור היי!
על כל סיפוריי שוברי הלב לא אספר
אחרת לא תרצו לקרוא פה יותר
אולי יותר נכון על סיפוריי על לבי השבור
על הג'ינג'ית מהצבא
על השמנמונת מהיסודי
על הצמחונית מהתיכון
ואולי כן לספר על הילדה הקטנה בת ה-25 שלימדה אותי שיש דברים
יותר חשובים מרגשות ובעצם אולי שאין יותר חשוב מרגשות
על יופי חיצוני שאינו מקרין פנימה לאדם עצמה - לא, זה לא טעות
כתיב, זה בכוונה מלאה, ובכל זאת תודה על מה שהיה, זמנים טובים
וחוויה נפלאה.
אז שלום לכל הבנות שאותי לא רצו או רצו בי רק לשחק... ושמרו על
עצמן עם בגדים ומעיל לגופן ומסיכה לפניכן ולנפשכן
אז שלום לכל הבנות שבאו אלי בשל ידי המלטפות
לכל אחת ששכבה על מיטתי הכחולה, עירומה לאישיותה וסדין לגופה
שרצו אותי כאן ועכשיו ונעים וחמים ואוהב
אז שלום לכל אחת שכאבה את ידי על נשמתה ורגשותיה, אני אומר
תודה, למרות שאתן הודיתן פעמיים...
וגם "אתה נפלא אבל לא אבקש יותר כי קשה לי להכיל"
"כן" רציתי לצעוק: אל תבקשי את נשמתך כי את יכולה לא למצוא חן
בעיני עצמך... תזהרי עם המסיכה ששמת לעצמך!!!
בזהירות עם מה שאתה או את מבקשים, זה עלול להתגשם...
וחשבתי "אני, אני כמעט קדוש, אני יכול כמעט הכל, לכבוש את עצמי
בסערה... ולבי יוצא אלייך, התכשיט של נשמתי, חברתי הטובה
מכל."
ואת מציגה לי את עצמך במראה של גוף שאני כמעט לא יכול לעמוד
בחוויה ורוצה להקיא מרוב... ולא אני שומר את זה בפנים ונכנס
לאדישות מגוננת ובלילה אז ועד עתה מוריד עלייך דמעות ומתפלל
שאלוהים יתן את את הכוח והמוח לעשות אותך בריאה...
זו היא משאלתי הגדולה והאצילה...
ועכשיו כשאני מבין את עצמי
ואוהב את כולם וכולן ואת עצמי בתוכם
וגם יודע שגם בעולם של אהבה הלחם עולה כסף!
אז היום בעבודה את באה אליי בסביבות עשר בערב, מול עיניי את
עומדת במדים של צבא ואני חולם איך לשאול אותך "האם יש יופי גם
מתחת ובתוך הגופך המעורר שירה ולהט... האם יש יציבות מנטלית עם
רגלייך החטובות...
היש מרגליות בפיך עם שפתייך שכאילו שקוראות לי "נשק"
והמחשבות פרחו והרוח שלי נשבה... האלמנטים של נשמתי וגופי יצאו
למחול הטורנדו... ופי מיובש ואני בהלם ובקושי רמזתי "תבואי
שוב" או "תבואי כל יום" ובתוכי אני מתבלבל, האם היית לחזיון של
שלמות או האם אכיר אותך ונאהב... |
