מן זמן כזה שהוא בלתי מובן
מן זמן כזה שאני נמצאת. לא כאן
השעון מתקתק והשעות עוברות
ולנגד עיניי הכל צלליות
מן יום כזה לא מכוון
מן יום כלל לא מוזמן
המחשבות עצורות מלכת
כגוף לא מובן מתהלכת

מן צליל כזה מנוכר
מעיר אותי מהבלתי מוכר
צליל שנשמע כרעש חיים
מגלה לי לפתע עולם של מתים
הכל ריק מתוכן, הכל הצגה
מן צומת כזו, תחנת מעבר לעולם הבא

השמש מאירה את חלוני
שוב בוקר וציוץ ציפורים
שמים בצבע תכלת ודשא ירקרק
הכל יפה כל כך מאיר לו כברק

מה יותר יפה העולם הזה? או... אולי הבא?
שוב הכל לא מובן כנקודת ההתחלה