|
גוסס לב ילד, לב תמים
שוקע בחוסר אונים
לא מיד-עברו שנים
והוא כמש באיטיות
כל יום כאב נוסף
משך אותו אל הסף
ורצונו לחיבוק חלף
ורק חושב למות.
זוכר:
היו ימי אביב
הכל חי ופרח סביב
אושר ושמחה
הוא רקד ריקוד נפלא
ריח באוויר נישא
ורדים כבמתנה
כמו חיבוק ונשיקה
נפש הילד לבלבה
וקיץ חם יבש חלף
ובליבו הילד שר
אל השלווה האיומה
אשר לו הייתה מרתיעה
אז הגיע סתיו ובא יאוש
והוא שכב חולה אנוש
הבין מה הבדידות קשה
השלכת עטפה
הרחיקה מהעולם כולו
מבפנים קרעה אותו
והוא בכה עד שהדמעות הפסיקו
הן נגמרו
לא אכפת לילד מכלום
הוא לא יקום
כי בא החורף
שאת ליבו הקפיא
והילד מת |
|
|
אפשר להשיג הרבה
יותר עם חיוך
ואקדח ואשר עם
חיוך בלבד
(אל קאפונה- איש
עם חיוך והרבה
אקדחים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.