אלונה שמש / שיר פרידה |
נעמדו כחיילים דוממים מוכי תדהמה
את האופק פילח סוס ערמוני
כמו דוהר על מצע של ענן דימיוני
מרחף בחלל
ודימעה כחלחלה אימתנית בגודלה
נפלה מן השמים ושטפה בדהרה שדות מוריקים במים
כה ערגתי לך אהובי
ולפניי מתנוססת מן דמות דהוייה
אשר לאורכה מתגלים צבעי השיכחה
ואני משתהה למולה כמו משתהה הירח לצבעי הזריחה.
ונעלם כלא היה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|