הייתה זו שעת צהריים מאוחרת. למעשה אפשר לומר שזו גם הייתה שעת
ערב מוקדמת. זו הייתה אחת מהשעות האלו שלא ניתן לתאר אותן
באמצעות הגדרה אחת ושהיוו תירוץ לפקידות ומזכירות ברחבי החצי
המערבי של כדוה"א שנידונו לעבודה שחרגה מהמוסכמות ונגמרה
בכשמונה בערב או מאוחר יותר, לצאת להפסקת קפה. הפקידה המסוימת
הזו, חגית פינקלשטיין - פקידת כח אדם, הייתה עסוקה בפילוס דרכה
להפסקת הקפה המיוחלת שלה, רק שגבר מוזר שלבש חליפת כנפיים
מטופשת עמד בדרכה. הוא היה נחוש בדעתו לקבל עבודה מיידית, ללא
שום הכשרה או המלצות. נראה שהתפקיד שנפשו חשקה בו היה עוזר
מנהל מחלקת שירות לקוחות באגף התמיכה הטכנית של חברת טלפונים,
וחגית התקשתה להסביר לו שאין ביקוש לתפקיד.
- " - אדוני, מר... לא קלטתי את השם?", "פרומו" אמר האיש
וקרץ.
- "פרומו? איזה מין שם זה פר- טוב, לא משנה. תבין, התפקיד פשוט
לא פנוי. אף חברת טלפון לא הציעה את התפקיד, וגם אם היו
מציעים, אין לך את ההכשרה הנדרשת. למעשה, נראה שאין לך הכשרה
לשום דבר יותר מסובך מקשירת שרוכים. מה כל כך חשוב בתפקיד
הזה?"
- "חשבתי שאם אני כבר על כדור הארץ, החזרת האיזון בין הטוב לרע
לא תזיק, ומכיוון שמחלקות שירות לקוחות באגפי התמיכה הטכנית של
חברות טלפונים הן מקור כל הרע, אוכל לאזן את הקרב לטובתנו אם
אסתנן לשם ואחבל בפעולות הזדוניות של מני". חגית בהתה בחוסר
אונים בפרומו, אם זה השם האמיתי שלו, בעודו מחייך חיוך רחב
מספיק כדי לקרוא למאבטחים ולהתלונן על הטרדה מינית. למרות זאת,
משהו בו לא נתן לה לעשות את זה. אחרתי כדקה בה היא לא הפסיקה
לבהות ולמצמץ, ופרומו לא הפסיק לחייך את החיוך שבקרוב עלול
לפצוע אצלו כמה שרירים, או לפחות להשאיר סימני מתיחה, חגית
החליטה שהיא חייבת להגיד משהו.
- "ומה הקטע עם הכנפיים האלה בכלל? אתה עובד בקרקס או משהו?
אה, נכון, באת לחפש עבודה... אז מה הקטע שלך בכלל?!"
- "זה לא ברור? אני מלאך!" אמר וחייך שוב את החיוך שלו.
חגית החליטה שהיא לא צריכה את זה כרגע, והיא כנראה צדקה. היא
הייתה גרושה, עם 2 ילדים, וחברותיה לעבודה קראו לה 'ריטה' כל
הזמן. אף אחד לא ידע בדיוק למה. למעשה הסיבה שקראו לה 'ריטה'
היא כיוו שבדיוק בזמן שבו היא נולדה, בת דודתו של אביה החורג
מדרגה שנייה צפתה בתוכנית טלוויזיה ישנה שבה יש גיבור שמנסה
למצוא לעצמו עבודה, להציל את נישואיו ולבסוף לגאול את עצמו
ברמה מטאפורית ולהצליח בחיים ושם אחותו היה ריטה. זוהי פיסת
מידע מיותרת לחלוטין אך מסקרנת למדי הגורמת לחלק מהאנשים לתהות
על טיב היקום. האנשים האלו הם מסוג האנשים שלא תרצו לפגוש
בסמטה חשוכה או בכל מקום אחר, למען האמת.
- "חגית, את בסדר? לא זזת כבר שתי דקות וחמישים ושתיים
שניות."
- "אני בסדר, פשוט... טוב, לא משנה..."
- "מה?"
- "פרומו, אתה בחור נפלא. אני יכולה לראות שתוכל להשיג עבודה
במהירות. עכשיו אם תסלח לי, יש כוס קפה במטבח שהשם שלי כתוב
עליה באותיות גדולות ואני לא מתכוונת לאכזב אותה. להתראות!"
חגית הסתובבה והלכה, מקווה שבחיים לא תצטרך להתמודד יותר עם
טיפוסים כמוהו. למעשה, היא תפגוש עוד אחד מוזר כמותו והיא
תתחתן איתו. הם יחיו באושר ועושר עד שהוא יתחיל להשתכר בדרך
חזרה הביתה מהעבודה ולבסוף יתחיל להכות אותה. היא תתבע אותה
ותזכה בכל רכושו, תקים משרד לניהול כח אדם, תפשוט את הרגל
ותהפוך לעוזרת מנהל מחלקת שירות לקוחות באגף התמיכה הטכנית של
חברת טלפונים אנונימית.

פרומו, שראה שהוא כבר לא רצוי במשרד כח האדם - בעיקר בגלל
המאבטח שזרק אותו החוצה, החליט לחפש עבודה במקום אחר.