עד היום ידעתי,
ככה אנו חיים
אין מה לעשות
ככה צריכים.

עד היום חשבתי,
זה המצב הנורמלי
שזה פשוט חובה,
שפשוט אין ברירה.

היום,
הבנתי פתאום,
שהרגילו אותי,
לחיים לא נכונים,
חיים שהבסיס שלהם שמנת,
אבל בעצם הם עם טעם מר
חיים שעוסקים במוות
ולא בעיקר...

עולם יותר גרוע,
אני לא חושב שבני אדם יכלו לבנות,
כל היום רק להתעסק במלחמות
מי ייבנה את הכלי נשק הכי משוכלל
איזה אל הוא הכי מהולל?
איזה מדינה הכי עשירה,
איפה יש איכות חיים הכי גבוהה,
ואני פתאום,
פתאום היום
עוצר לרגע
וחושב
למה זה ככה בעצם?
למה כל הזמן מלחמות?
למה יש דתות?
למה בכלל יש מדינות?
מזה נותן,הרי כולם אנשים
ההבל היחיד הוא רק
בין המינים.

אני לא חושב
שלאדם אחד יש זכות
לחיות יותר טוב מאדם אחר
איפה הדמוקרטיה לעזאזל?

יש לי תהיות
איך להמשיך לחיות
מכאן, והלאה.
הרי עכשיו אני חושב
שהמוות זה צ'ופר
או אולי בעצם
מעין מבחן קבלה
לעולם הבא...
יש לי תהיות
איך להמשיך לחיות
מכאן, והלאה
הרי אני יודע
המוות
הדבר שממנו אנחנו פוחדים
כל החיים
הוא הדבר היחידי שבטוח