סוף כל סוף הגיע היום שלו כל כך חיכיתי וציפיתי.
קמתי בבוקר (על רגל ימין כמובן), התקלחתי, ציחצחתי שיניים,
אכלתי ואימי עשתה לי פן לכבוד היום הראשון ללימודים ולכבוד
התספורת החדשה והמדהימה שלי.
כשהגעתי לכיתה ראיתי את כולם ואמרתי שלום וחשבתי שהם יגידו לי
להתחדש... אבל לא, אף לא ילד אחד אמר לי ואני התאכזבתי.
לפתע ראיתי ילד לא מוכר. שאלתי את מיכל אם יש לה מושג מי זה
והיא אמרה שלא. התביישתי ללכת לשאול אותו. הצלצול הפתיע
אותי... כמה זמן שלא שמעתי את צלצול בית הספר.
נכנסתי לכיתה והתיישבתי ליד מיכל. המורה בירכה אותנו בבוקר טוב
והסבירה לנו על שנת הלימודים, מה יהיה בה? האם רמת הלימודים
תעלה? ואז היא קראה למישהו בשם איתי, אני לא הבנתי מי זה עד
שראיתי אותו קם. זה היה הילד שראיתי קודם.
הוא הציג את עצמו ומאוד התבייש. תוך כדי, שמתי לב לליחשושים
בכיתה ואז מיכל שאלה אותי: "הוא לא קצת הומו?" מהשאלה הזאת ישר
הבנתי על מה כולם מתלחששים, "לא יודעת, קצת" עניתי למיכל ושוב
הסתכלתי עליו.
בהפסקה כמה ילדים דיברו לידי "איזה הומו איתי הזה", וצחקו.
אני התעצבנתי, לא יודעת בדיוק למה, ויצאתי מהכיתה. הלכתי סתם
ברחבה וראיתי את איתי יושב בצד, לבד. פניתי אליו והצגתי את
עצמי, הוא לא היה צריך להציג את עצמו כי את זה הוא כבר עשה
בכיתה, מול כולם. ישבתי לידו והתחלנו לדבר... נראה היה לי שהוא
משתעמם ממני אבל בכל זאת המשכתי לשאול אותו שאלות.
לא אהבתי אותו וחשבתי שזה קצת נכון שהוא הומו, או שהוא לפחות
מתנהג ככה.
שנכנסתי לשיעור השני לאחר הצלצול המורה סיפרה לנו שהשנה יש לנו
אסיפה בנוגע לכיתה שבה לא רק ההורים יגיעו אלא גם אנחנו.
היא אמרה שזה מחר ב-20:00 ושכולם חייבים לבוא.
אחרי שהיא הסבירה על הפגישה שמעתי את דניאל צועק לי משהו,
הסתובבתי לכיוונו והוא שאל אותי: "יעל, מה זה התספורת צביקה
פיק הזאת, לא יכולת לעשות עם השיער המכוער שלך משהו יותר יפה?"
"סתום ת'פה!!!" התעצבנתי עליו ומיכל הרגיעה אותי ואמרה לי לא
לשים לב אליו ושהוא לא מבין וסתם רצה להצחיק את הכיתה...
אני רציתי לקבור את עצמי באדמה... כולם צחקו והמורה ניסתה
להרגיע אותם. נעלבתי, אפילו שהוא סתם ילד דפוק, שרק רוצה
להצחיק את הכיתה. בהתחלה חשבתי דווקא, שהשנה נהיה ידידים, אבל
עכשיו רציתי רק להרביץ לו, כמה חבל שהוא חזק ואני לא...