בא לי לבכות, בכי געגועים
בגלל אותם אנשים שלי כל כך חסרים
הדמעות עומדות על הקצה, מאיימות כל רגע לפרוץ
העיניים מחפשות את עיני האהובים, את הניצוץ
אבל החיפוש נמשך לשווא...
אם הם רק היו איתי פה... כאן ועכשיו!
הניצוץ לא ימצא, הדמעות לא יפרצו
אני הרי יודעת שאהוביי את אושרם מצאו
עוברים ממסיבה למסיבה, לא מפסיקים לשמוח
כל דקה בחייהם מנצלים, תמיד ישאר להם כוח
אבל לי הכוח נגמר!
סוף של געגועים וצפיה עלול להיות מר
איך אני יסתדר בלעדיהם? מי יתמוך?
מי יתן כתף בשביל דמעות לשפוך?
כולם אומרים שיבואו אחרים, שליבי יתמלא מחדש
הם לא מבינים שליבי ריק, ריק וחלש.
והחלל שנוצר תמיד ישאר כך
גם אם אני ישמע מליון פעמים "אני אוהב אותך"
כל עוד הם לא לצידי תמיד אהיה קצת עצובה
ושום חיבוק או נשיקה לא יצליחו לעודד, גם לא אהבה
אני מיואשת, לא יודעת מה לעשות...
לא נותר לי, אלא לחכות...