פגשתי אותו בלב המדבר. הוא הופיע כמו צל חרישי בגבול שבין מעגל
האור לבין החושך הסמיך. להבות המדורה בקושי הצליחו להאיר את
דמותו השברירית בגבול הדק שבין החום האנושי והלילה המדברי
האטום והסמיך. הוא עמד שם דקות ארוכות מתבונן בנו בשקט מתוך
הצללים עד שלאט לאט הוא נכנס למעגל האור והתיישב בטבעיות ליד
אלינור, הבחורה שכל כך רציתי להיות קרוב אליה אבל כל כך פחדתי.
למשך רגע ארוך הוא פשוט היה שם איתנו, בוהה בלהבות האש נכרכות
סביב גזרי העצים הדקים. הוא שתק עוד דקות ארוכות ואז בקול עמוק
ושליו הוא סיפר לנו סיפור נפלא.
אף אחד לא ידע מי פגש בו לראשונה אבל מאז שאני זוכר את עצמי
מטייל רצו עליו שמועות מסתוריות בכל רחבי המדבר. יש מדריכים
שאומרים שהוא בא כל הדרך ברגל מצפון הודו. אומרים עליו שהוא
חצה את מדבריות פקיסטן ופרס, שהוא חצה את נהר הפרת בשחייה מתחת
לאף של שומרי הראש של סדאם חוסיין, שהוא הלך לאורך נתיבי
השיירות דרך תורכיה ואנטוליה, שהוא עוקב אחרי הנתיבים
המסתוריים של הבדואים ושהוא תמיד בתנועה. הוא תמיד היה לובש את
אותם בגדים כתומים מלוכלכים שכבר מזמן נהיו חומים בצבע אבק.
הוא באמת נראה כמו סאדו זקן, פנים מקומטות מאין סוף מכות שמש,
ידים ורגלים דקות אבל מלאות גמישות ועוצמה.
לא היה לו כלום בעולם חוץ מצרור בד כתום שבתוכו היו כנראה רק
כוס קטנה מפח, שרשרת תפילה ובאנג גדול. הוא תמיד היה מופיע
מתוך החושך, מתיישב ליד המדורה מקשיב לשיחות השקטות ומספר
סיפור מרתק.
הוא הצליח להרשים כל מדורה וכל מעגל שהוא נקלע אליו. הוא דיבר
בשפתם של רועים ערבים שיצאו למדבר בעקבות הנאקות. הוא סיפר
אגדות מדהימות לקורסי המדריכות של החברה להגנת הטבע. הוא מצא
שפה משותפת עם מתבודדים, תמהוניים, הולכי בטל ונזירים.
כשמתחת ללהבות החלו להאדים הגחלים מישהו הניח סיר גדול על
המדורה. מישהי גלגלה סיגריה עבה ובקבוק יין החל לעבור בחשכה.
ריחות התבשיל הזרימו אנרגיה חדשה סביב המעגל. האורח הגרום
הצטרף אלנו בטבעיות לחגיגה. כוס הפח הקטנה התמלאה שוב ושוב.
נדמה היה שהמרק, האורז והפונ'ץ הפכו אצלו תוך שניות לאושר
צרוף. כשנגמרה החגיגה הזקן נעלם מעבר לעץ, התעטף בגלימתו
הדהויה וכנראה הלך לישון. רק המבטים הדקים של אלינור אל עבר
החושך אמרו לי שהוא כנראה עדיין בסביבה.
הכל התנהל כך שנים ארוכות עד לאותו לילה לוהט שבו הגיע מספר
הסיפורים ללב המכתש. הוא התקרב לעבר מדורה גדולה ליד כמה
ג'יפים שחנו בין מעגל של עצי שיטה. הוא התיישב בין הגברים
וסיפר להם על מדרגות סלע ודיונות בתוליות והמתין בסבלנות
לארוחת הערב. אולם מה שקרה אחר כך הדהים אותו. כל אחד מהאנשים
פתח תרמיל והוציא ממנו קופסא קטנה עם סנדביצ'ים ואוכל מוכן. כל
אחד פתח את החבילה שלו ואכל בדיוק את מה שהוא הביא מהבית. שום
דבר לא עבר סביב המדורה. כולם היו מרוכזים כל כך בקופסא הקטנה
שלהם שאף אחד לא טרח להציע לו לאכול.
רעב ומצוברח הוא נשאר לבד לאור הגחלים עד שאחרון הג'יפאים הלך
לישון לצד רכבו. הוא ישב שם עוד דקות ארוכות בשקט, התעטף בבד
הכתום שלו ונרדם רעב.
בבוקר הנהגים קמו בחיפזון. הם לא הבחינו בסלע הגדול שהיה מונח
ליד המדורה. חצי שעה אחר כך הג'יפים נעלמו בענן אבק והסלע
המוזר נשאר שם עד עצם היום הזה.
ואתם חברים, אם תלכו למדבר ותראו סלע גדול ליד מעגל של עצי
שיטה. אם תשבו לצדו ותראו שמתחת לפטינה החומה יש שרידים של
סיבים בצבע כתום, ספרו לו שיש עדין שיתוף ואחווה בעולם.
תוציאו קומקום שחור ומפויח, תמזגו תה מתוק לארבע כוסות זכוכית
דקות. תכבדו את ההלך במדבר ותדעו שגם בשממה, כשהשמש קופחת אתם
בעצם אף פעם לא לבד. |
