ללא מילים הרגשתי בך, והסבתי מבט, לראות אותך בוכה.
במבט שאלתי מה קרה לך? ומדוע את בוכה? ואת סובבת את הראש לאיש
שלצידך.
ירדת בתחנה שאחרי וריחך חולף על פני מציף במוחי שאלות שלא
יענו;
האם שברו לך את הלב, האם מישהו קרוב לך נפגע או חלילה מת?
האם את בוכה באמת? או שאולי משהו רק נכנס לך לעין?
ואם היית מספרת לי מדוע, האם היית צוחק וקורא לך ילדה? או
שאולי הייתי מחבק ומנחם, אומר שהכל יעבור ושהמצב לא נורא
בכלל...
חיינו מלאים באם ואולי, ואם אני לא הייתי חסר אומץ אולי הייתי
שואל במילים "למה?"
ואת אולי היית עונה.
אולי. |
