יוני וטל נכנסו לניידת המשטרה שחנתה מחוץ לבניינם. הם ביקשו לא
להיות כבולים באזיקים כיוון שאין באמת עילה לכבול אותם. חוץ
מזה, היתה עוד סיבה שהם לא רצו להיות כבולים באזיקים. הם פחדו
שמא אחד משכניהם יראה אותם נכנסים לניידת משטרה כמו פושעים
הכבולים באזיקים. השוטרים קיבלו את בקשתם ולא כבלו אותם. אחרי
שיוני וטל התמקמו בניידת וחגרו את חגורות הבטיחות, שי החל
לנסוע אל עבר תחנת המשטרה. האווירה בניידת היתה עכורה. כולם
שתקו והרהרו בדברים. שי רצה להפר את השקט הזה והדליק את הרדיו
שהיה מכוון על רשת ג'. בדיוק התנגן ברדיו השיר שיוני רצה שיהיה
ברקע המסעדה כשהוא מבקש את ידה של טל - השיר "התינשאי לי" של
רגב הוד. לבו דפק כל כך מהר. הוא לא ידע איך היום הזה יסתיים.
השעה כבר היתה 3 וחצי בצהריים והוא הזמין מקומות למסעדה לשעה
7. הוא רצה לבקש את ידה של טל בניידת המשטרה. זו דווקא יכולה
להיות הצעת נישואין מעניינת. אבל מייד הוא שינה את דעתו. אני
לא יכול כך לבקש את ידה, היא ראויה ליותר מזה, להרבה הרבה יותר
מזה, הוא חשב בלבו. פתאום הוא הרגיש את ידה על ידו. הוא הפנה
את מבטו אליה וראה את החיוך הכובש שלה. החיוך שהוא כל כך אוהב.
הוא חייך אליה בחזרה. "יהיה בסדר", היא לחשה לו. הוא חשב לעצמו
- איך היא יכולה להיות אופטימית? היא יושבת בניידת משטרה, מי
יודע עד כמה היא הסתבכה, והיא אומרת שיהיה בסדר. "אני אוהב
אותך", הוא לחש לה בתגובה. היא חייכה אליו והפריחה לו נשיקה
באוויר.
אבי ישב בניידת וחשב על התיק המוזר שהוא ושי קיבלו לחקור. זה
היה אמור להיות תיק פשוט. פריצה + גניבה, מציאת ראיות במקום
האירוע שמובילות לפורצים. אבל המקרה הזה יותר מסובך. מעורבים
בזה סמים שלא ברור של מי.
שי לא מסוגל לסבול שקט בניידת אז הוא התחיל לשיר יחד עם הרדיו.
הוא ידע שאבי מצפה ממנו שיחשוב קצת על התיק הזה, אבל קשה לו
לחשוב תוך כדי נהיגה. הוא צריך לשבת ליד שולחן עם כל החומר מול
העיניים שלו. אבל בתיק הזה אין יותר מדי חומר עזר. מצפה להם
עבודה קשה. קשה מאוד.
תוך כדי מחשבות והרהורים הזמן חלף לו והם הגיעו לתחנת המשטרה.
הגענו, הצהיר אבי. למרות שלא היה צורך בהצהרתו. כל הנוכחים
בניידת יכלו להבין שהם הגיעו למתחם משטרתי. פתאום יש אנשים
כבולים באזיקים ואנשים עם מדים כחולים וניידות. לא כל כך קשה
להבין איפה הם נמצאים.
טל ויוני יצאו מהניידת ועמדו בצד. חיכו להוראות השוטרים.
"טל, יוני, בואו אחרינו", אמר אבי.

וושינגטון די סי
עקרב 1 ישב בחדר העבודה שלו בפנטהאוז שיש לו. הוא חיכה לטלפון
מאיש הקשר שלו בישראל, עקרב 12. עקרב 12 אמנם צעיר, וכל שאר
העקרבים מתנכלים לו בגלל גילו הצעיר, אך הוא מאוד מוכשר. עקרב
8, גם הוא איש קשר בישראל, מאוד רצה לקחת את המשימה הזו על
עצמו אך הוא לא האיש המתאים לכך. עקרב 12 מכיר אישית את הזוג
הישראלי. אין שום סיבה שהם לא יבטחו בו. אני רק מקווה, חשב
בלבו עקרב 1, שהם יגיעו לכאן במהרה. בזמן שעקרב 1 חיכה ליד
הטלפון הוא המשיך בעבודתו.

מגרש הרוסים
"טל, יוני, אני אנסה להסביר לכם פחות או יותר מה הולך לקרות
עכשיו", אמר אבי. "אתם תכנסו עכשיו לבדוק האם יש סמים בגופכם.
זה חלק מהבדיקה שלנו לדעת אם הסמים האלה שלכם. אנחנו בינתיים
נמשיך לחקור את הפריצה. אחרי הבדיקה שלכם נהיה יותר חכמים."
"אבי? שי? הלכתם לחקירת פריצה לפני שעה וחזרתם כבר עם חשודים?
יפה. זה שיא חדש", אמר דורון, גובה עדויות במשטרה.
"הלוואי שאלו היו חשודים. אבל המקרה הפעם הוא יותר מסובך", אמר
שי.
"תגיד דורון, אתה יודע במקרה אם שחר ממחלק סמים פנויה עכשיו?"
שאל אבי.
"אני לא יודע. תבדקו."
"אוקיי, תודה בכל אופן. שי, אתה יכול ללכת איתם לשחר? אני
בינתיים אמשיך בחקירה."
"בסדר, אבי. יוני, טל, בואו אחרי בבקשה."

טוק טוק.
"כן?" אמרה שחר.
"היי, שחר. את עסוקה?" שאל שי.
"כן. למה?"
"יש כאן שני אנשים שאני צריך שתעשי להם בדיקת סמים. יש לך זמן
פנוי לעשות את זה עכשיו?"
"אני כבר מסיימת, אני רק צריכה לכתוב משהו ואני איתם. אתה יכול
להשאיר אותנו לבד, שי?"
"כן. אני מכיר את הנוהל. אף שוטר לא יהיה נוכח במהלך הבדיקה.
יוני, טל, אני אשאיר אתכם לבד עם שחר. אני בטוח שתסתדרו. שחר,
תקראי לי כשתסיימי, אני מחכה בחוץ."
"אוקיי, אני אקרא לך."
"ביי בינתיים."
"ביי..." אמרו יוני וטל.
"יוני, טל, אני אעשה לכם בדיקת דם עכשיו. מי רוצה להיות
ראשון?"
"אני אהיה ראשון", אמר יוני.
"אוקיי, תפשיל את השרוול."
"אז... מה הסיפור שלכם? תפסו אתכם על סחר בסמים או על שימוש
בסמים?" שאלה שחר.
"האמת? לא על זה ולא על זה", אמרה טל.
"אז למה אתם עוברים בדיקת סמים?"
יוני עושה סימנים לטל שלא לדבר, אך היא לא שמה לב לכך ומתחילה
לספר את כל סיפורם. "פרצו ליוני לדירה, אז הזמנו משטרה והם
מצאו סמים אצל יוני בחדר. וחשבו שזה שלנו אז הביאו אותנו
לכאן."
"חתיכת סיפור נפל עליכם."
"כן, אנחנו יודעים."
"טוב יוני, סיימתי. רוצה לשתות משהו מתוק כדי להעלות את רמת
הסוכר בדם?"
"לא. תודה."
"טוב... טל? תורך. תפשילי את השרוול."
"אי!" צעקה טל.
"סליחה. זהו, סיימתי. רוצה לשתות משהו?"
"כן."
"הנה קחי", אמרה שחר תוך כדי שהגישה לטל מיץ פטל.
"תודה רבה."
"בבקשה."
"שי?" אמרה שחר תוך כדי שהיא פותחת את הדלת, "אתה יכול להיכנס
עכשיו. סיימתי."
"איך אתם מרגישים?" שאל שי כשמבטו מופנה אל עבר יוני וטל.
"בסדר", ענה יוני. "תגיד, רב פקד אריאלי, אנחנו צריכים להישאר
כאן עוד או שבזה סיימנו?"
"יוני, אני יודע שזה לא נעים להיות בתחנת משטרה, אבל אנחנו
עדיין לא יודעים האם הסמים שלכם או לא. אחרי שנדע בוודאות לכאן
או לכאן נוכל להמשיך הלאה."
"אז מה קורה עכשיו?" שאלה טל.
"מה שקורה עכשיו זה כך: אתם תישארו בתחנת המשטרה עד שהתוצאות
של הבדיקה יגיעו ואז נראה מה הלאה. תלוי בתוצאות של הבדיקה."
"מתי התוצאות יגיעו?"
"אני מניחה שמחר על הבוקר", אמרה שחר.
"תודה, שחר. עזרת לנו מאוד." אמר שי.
"אין בעד מה. שמחה שעזרתי."
"אני מניח שאתם תשושים מהיום שעבר עליכם", אמר שי תוך כדי שהם
עזבו את החדר. "בואו, אני אלווה אתכם לתא שלכם שתוכלו לנוח
בשקט."
"אה, אנחנו הולכים להיות כאן עוד הרבה זמן שאנחנו זקוקים לתא?"
שאל יוני.
"זו לא שאלה של זמן, פשוט נראה לי שיהיה לכם יותר נוח להמתין
בתא."
"נו טוב", התרצה לבסוף יוני.
"בואו אחרי, בבקשה. הנה, זה התא שלכם. אני מניח שתרצו להיות
קצת יחד - אז בבקשה. תנסו לנוח קצת, אתם נראים לי תשושים."
"רגע", אמר יוני, "מה עם הפריצה לבית שלי?"
"אנחנו מטפלים בזה. לא שכחנו אתכם. טוב, אני אתן לכם לנוח קצת.
אתם נראים תשושים מאוד".
"אנחנו כן", אמרה טל, "תודה, רב פקד אריאלי, על הכל."
"אין בעד מה", הוא אמר ועזב את המקום.

טל ויוני נכנסו לתא המעצר שלהם. טל, שרצתה להיות עם יוני במה
שעובר עליו, התקרבה אליו, אבל הוא דחה אותה.
"יוני, קרה משהו?" שאלה טל בחשש.
"לא טל. לא קרה כלום. אנחנו רק יושבים בתא מעצר. טל, את לא
מבינה? אנחנו קורבנות - פרצו לי לדירה והפכו אותנו לפושעים",
אמר יוני ונימת כעס ותסכול בקולו.
"יוני, אנחנו באמת קורבנות?"
"מה זאת השאלה הזאת, טל? את חותרת לאנשהו?"
"כן, יוני. אני חותרת למקום מסוים. יש לי שאלה ותענה לי בכנות,
בבקשה. הסמים האלה לא שלך במקרה, נכון?!"
"טל, תעזבי אותי. גם ככה היה לי יום קשה. תני לי להיות לבד."
"יוני, תענה לי!"
"טל, באמת שאין לי כוח לעוד חקירות. חקרו אותי מספיק היום."
"יוני, ענית היום על כל כך הרבה שאלות לכל כך הרבה אנשים, ורק
לי, לחברה שלך, אתה לא מוכן לענות? מה כל כך קשה לך לענות
לי?"
"אם את חברה שלי ואכפת לך ממני אז תעזבי אותי עכשיו."
"יוני, זה שלך, נכון?! אם זה לא היה שלך לא היתה לך בעיה להגיד
לי שזה לא שלך. אבל זה כן שלך. אני לא מאמינה. איך אתה יכול
לעשות לי את זה?!"
"טל, אני מבקש ממך. בבקשה, תעזבי אותי עכשיו. אין לי כוח לדבר
על זה כבר. די!"
"טוב, יוני, איך שאתה רוצה. אני אעזוב אותך. אבל אל תצפה ממני
להיות לצדך כשהשוטרים יגלו שהסמים האלו שלך." טל הלכה לשכב
במיטה, סובבה את פניה לקיר ושתקה.
יוני התיישב לידה במיטה וליטף את כתפיה. טל התרחקה ממנו. "אני
מתנצל", הוא אמר, "הסמים האלו לא שלי."
היא הסתובבה אליו, הסתכלה לו בעיניים ושאלה "אה, באמת, יוני?
אז למה לא ענית לי כששאלתי אותך? למה נתת לי לחשוב שהם שלך?"
היא שאלה כשדמעות חונקות את גרונה.
"אמרתי לך, טל. עברתי היום הרבה. היו לי תכנונים אחרים לגמרי
ליום הזה והכל השתבש לי. זה הלחיץ אותי. לא יכולתי לענות לך,
אבל עכשיו אני יכול. הסמים האלו לא שלי, טל."
"יוני, אני חברה שלך. אתה לא יכול לענות לי כשאני שואלת אותך
שאלה כזו? תבין, אני לא באה ממקום של לשפוט אותך כמו שכל
השוטרים כאן עושים. אני באה ממקום של אכפתיות ואהבה. אם קשה לך
אני רוצה להיות איתך. אני יודעת שהיה לך יום קשה. רוצה לדבר
איתי על זה? אני פה בשבילך."
"טל, אני מבטיח לך שאני אפצה אותך על כל מה שעברת בגללי היום.
אני מבטיח", הוא לחש לעצמו יותר מאשר לה.
"אני לא רוצה שתפצה אותי. אני רק רוצה שתהיה מסוגל להיות כן
איתי. שתספר לי מה עובר עלייך כדי שלך יהיה יותר קל. אני חברה
שלך ואני איתך בה-כ-ל. לא משנה כמה קשה זה יהיה. אני מוכנה
אפילו למות בשבילך אם צריך."
הוא חיבק אותה. נשק לה ולחש "תודה". הוא התחיל לבכות. הוא חשב
בלבו על טל. על זה שמגיע לה מישהו הרבה יותר טוב ממנו והמחשבה
הזו כאבה לו. הוא רצה להיות ה"אביר על הסוס הלבן" שלה. הוא רצה
להיות איתה כל החיים אבל היא ראויה למישהו שלא ישב בכלא ושלא
יסבך אותה. "טל, אני צריך לדבר איתך", הוא אמר אחרי שנרגע קצת
מהבכי.
"אני מקשיבה, יוני."
הוא התיישב מולה, ניגב את שארית דמעותיו ואמר "כל היום דיברתי
איתך על זה שתכננתי את היום הזה בצורה אחרת, אבל זה לא יצא
לפועל. נכון?"
"כן..."
"אני רוצה לספר לך מה היה התכנון שלי."
"אוקיי."
"נכון התעקשתי שנאכל ארוחת בוקר ביחד?"
"כן."
"תראי, אני יודע שתא מעצר בתחנת משטרה זה לא המקום האידיאלי
לעשות את זה, אבל אני חייב."
"חייב מה? מה אתה רוצה לעשות כאן?"
"טל, את זוכרת איזה שיר התנגן ברדיו כשהיינו בניידת משטרה?"
"כן, "התינשאי לי" של רגב הוד, לא?"
הוא הוציא קופסא מהכיס, כרע ברך לפני טל ושר בהתרגשות "התינשאי
לי אהובה? התהיי לי לאישה? ותתני לי את ידך ולנצח אשאר לצידך.
התינשאי לי אהובה? התהיי לי לאישה? ותתני לי את ידך ואשאר
לצידך. טל, התכנון שלי להיום היה לבלות איתך כל היום ובערב
לקחת אותך למסעדה, ולהציע לך נישואין כשברקע השיר הזה. אבל
כנראה שהגורל לא מרשה לי להיות רומנטיקן, אז אני נאלץ להציע לך
נישואין בתא מעצר. טל, התינשאי לי?" הוא שאל.
"כ-ן!" ענתה טל, "כ-ן כ-ן כ-ן!"
"טל, אני מבטיח שאחרי שכל הסיפור המטורף הזה ייגמר אני אציע לך
נישואין כמו שצריך", הוא אמר וחיוך מתפשט על שפתיו.
"איזה כיף לראות אותך מחייך", היא אמרה. "בוא, אני אעשה לך
מסאז', אתה נראה סחוט ממה שעבר עליך."
"אני בהחלט סחוט..."
היא עשתה לו מסאז' ולאחר מכן הם נרדמו מחובקים.

"בוקר טוב יוני, טל, סליחה שאני מפריע לכם." אמר רב פקד אלעזר
כשהוא מעיר אותם משנתם. "חשבתי שתרצו לדעת שהתוצאות של בדיקת
הסמים הגיעו."
הם התעוררו משנתם והתמתחו קצת. יוני הסתכל על השעון וראה שהשעה
6 בערב. הם ישנו קרוב לשעתיים, ונמצאים במקום הזה, בתחנת משטרה
הזו, כמעט שלוש שעות. כמה זמן זה יקח? הוא חשב לעצמו.
"באמת?" שאלה טל.
"כן. הן הגיעו. מוקדם משצפינו. ביקשנו לזרז את העניין על מנת
שתוכלו ללכת הביתה כמה שיותר מהר. "
"ו...? מה התוצאות?"
"אני מעדיף שתתלוו אליי", אמר אבי.
"להתלוות אליך? למה?"
"אני מעדיף להראות לכם את התוצאות, ולא הבאתי אותן לכאן."
"טוב", אמר יוני.