הלו? יש פה עוד מישהו חוץ ממני? בתוך כל זה? במקום החולני הזה
שנקרא כדור הארץ? הלו?
לא נראה לי, בכל זאת אני לא ממש קיימת, כי מאז שנולדתי הוא לא
שלח אף מכתב, אפילו לא טרח לצלצל לנייד שלי!
חוצפן. מי הוא חושב שהוא? סתם עוד איזה כדור צבעוני בחלל.
הוא לא יכול היה לפחות לשאול אותנו אם אנחנו מעוניינים לחיות
פה?  
אני לא מבינה את זה, הרי הוא זה שמארח אותנו, ואם להודות הוא
חרא של מארח. איזה מין אימא יש לו? ככה לימדו אותו בבית? כל מה
שיש לו זה תלונות וביקורת:
"אתם ככה. ואתם ככה. נלחמים, הורגים, משמידים, מזהמים."
ומה איתי? הא? האדם הפשוט, שמנסה להתרחק מהחוצפה שיש לאנשים
ומנסה להתעלם מהחליפות שמנהלות לנו את המדינה.
אפילו שיכנעתי את אימא למחזר עיתונים ובקבוקי ליטר וחצי. ילדה
טובה.
אבל אתה, שותק. כמו תמיד, מתעלם.
למי צריך למצוץ כדי לקבל טיפה אחת קטנה של יחס?
את זה שהעולם אכזר, אני יודעת, לימדו אותי את זה בגיל חמש.
אבל למה ככה? ככה מלמדים? ואולי בעצם, אתה לא אמור ללמד אותי
כלום. שכחתי, רק אני אחראית לגורל של עצמי ולעתיד שלי.
וכמובן שהיה צריך להכניס נושא פעוט שנקרא כסף בימינו.
כמה שאתה יותר צעיר, אתה יותר טיפש
או כמה שהפסיכומטרי שלך יותר נמוך, אתה יותר דיסלקט שלא יודע
כמה זה אחד ועוד אחד ואין סיכוי שיצא ממך משהו.
מ ק ס י מ ו ם נהג של משאית זבל, שזה ג'וב לא רע אבל גם לא ממש
טוב. ועם כל הכבוד לנהגי ה"אוטוזבל" (ויש כבוד. גם הם בני-אדם,
רק מסריחים יותר),  אני לא רוצה ולא חושבת שארצה להעביר את
החיים שלי ככה. לא שאין לזה משמעות, חלילה, אבל איך אפשר שלא
ליצור?
אפילו אם זה לבשל ארוחת יום שישי למשפחה שלא מעריכה את זה, זה
עדיין נחשב, הרי  כל אחד יוצר לעצמו את הבועה שלו!
אז הנה.
אני מדליקה סיגריה לכבוד הבועה הסגולה והיפה שלי ולכבוד הבועה
החדש שהכרתי. עני, אבל קצת פחות מסריח מנהג אוטוזבל.