איתי בן-טל / גשם |
עת קודר הסער בלוית לגיונותיו
אני את נושיהם לקבורת מתים
מרכך כדמעות בתמרוני הסתיו.
עננה שחורה כחופה לראשם,
מהדירה את החולי הכבד משיאים
האספלט השחור כנתיב לרגלם.
מתעד עקבות מוגי לב פוחזים.
אני כאינקביזיטור בשם האלוהים
שונה משנות סדורות
רודף חוטאים טמאים.
הם מאכלסים תאי וידוי ריקים.
כחתולי הסמטאות
כעכברושי ביבים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|