[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"אסף, ירון, האוכל מ.." החלה אמא לומר ברגע שניכנסה לחדר
והשתתקה מיד.
ירון שוכב על המיטה כשפניו קבורים עמוק בכרית שלי וכל כולו
רועד מהבכי ואני יושב על המיטה ומלטף את ראשו.
"מה קרה?" שאלה אמא ואני השתקתי אותה מיד ובשקט ביקשתי ממנה
לצאת מהחדר. היא יצאה מהחדר, סגרה אחריה את הדלת ושמעתי אותה
מודיעה לאבא ולאחותי שירון ואני נאכל כבר אח"כ.
"ירוני, די נשמה, תפסיק לבכות. אני לא עומד בזה", לחשתי לו
באוזן תוך כדי שאני מלטף את ראשו ומנסה להרגיע אותו אך ללא
הצלחה, "תיכף גם אני מתחיל לבכות".
אני לא יודע אם זה כתוצאה ממה שאמרתי או שפשוט נגמרו לו הדמעות
אבל לפתע הוא הרים את ראשו מהכרית והסתכל עליי. המבט שלו קצת
הפחיד אותי בהתחלה. היה לו דם בעיניים. אך כעבור מס' רגעים הוא
פשוט התנפל עליי והחל לחבק אותי חזק. חיבק ולא עזב.
"ירון, הכל בסדר?" שאלתי בחשש מה והרגשתי אותו מהנהן עם ראשו
מאחורי גבי, על כתפי
"אני אוהב אותך" הוא אמר לפתע. עדיין מחבק
"גם אני אוהב אותך"
המשכנו להתחבק כך עוד מס' רגעים ואז הוא הירפה, הסתכל עלי
וכאילו כלום לא קרה שאל "מה יש לאכול?" ואני המום מהשאלה
חייכתי ועניתי לו "אמא הכינה עוף בגריל עם אורז ותפוחי-אדמה"
"נשמע טעים. אני רעב."
"סבבה, גש שטוף פנים ונצטרף לכל השאר לארוחה."
"טוב" הוא אומר ואנחנו נצמדים לרגע לנשיקה קטנה ואוהבת ואז הוא
קם וניגש למקלחת כדי לשטוף את הפנים ואני לבינתיים ניגשתי
להצטרף לשאר המשפחה שלי שמהמבטים שלהם הבנתי שהם רוצים לדעת
בדיוק מה קרה.
"זה לא משנה" עניתי לשאלה שלא נשאלה.



"מה קורה הדס" שאלתי אותה ברגע שפרצה כרוח סערה לסלון ביתנו.
"תגיד לי בבקשה שהוא עוד לא ראה את זה" היא לחשה.
"מי לא ראה? את מה לא ראה?" שאלתי אותה מבולבל לגמרי.
"ירון. תגיד לי שירון עוד לא ראה את העיתון של היום."
"ירון עוד ישן. קרה משהו?"
כתשובה הדס זורקת על השולחן בסלון עיתון פתוח ואומרת לי "סתכל.
תגיד לי מה אתה רואה."
"אני מסתכל ולרגע קל אני לא מבין מה אני אמור לראות עד שלפתע
חושכות עיניי. שחור על גבי לבן אני רואה את זה רשום.
"בצער רב ובייגון קודר אנו מודיעים על פיטרתו בטרם עת של בנינו
ואחינו.
ירון-מרדכי גבאי.
יושבים שבעה בבית המנוח."
קראתי את המודעה הזאת אולי 7 פעמים רק בכדי להיות בטוח שאני
רואה נכון. לבסוף אני קם וסוגר את העיתון.
"איך אפשר בכלל לספר את זה לירון?" אני שואל בשקט
"לספר לי את מה?" אני שומע את ירון מאחוריי.

כיצד אסף יספר לירון מה שראה בעיתון?
כיצד ירון יגיב?
לאן כל זה יוביל את הקשר הטרי טרי שנירקם בין אסף וירון?
כל זה ועוד בפרק הבא של בדלתיים סגורות







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
באוננות כמו
באוננות -
אין דבר כזה אי
אפשר.

נחמן מאונן


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/10/05 23:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פרי אנג'ל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה