ורד גל / להרים ידיים |
לא לצפות יותר
להפסיק לחשוב
לבכות לחייך, לא יותר!
להיות רובוט.
אולי כך יותר טוב
מאשר להפגע.
חשבתי הרבה
דיברתי יותר מידי
הרסתי
כרגיל אני אשמה, נו מה?
שכחת את שאני זוכרת
איבדתי את שמצאת
עוזבת.
ומחר כשאלך לישון אנסה,
אני יודעת שלא אצליח
ושוב אבכה,
לפחות אני ניסיתי.
"זה לא אותו הדבר מלבד הגעגוע"
7.8.05
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|