לך,
בתחילה את נראית תמימה,
איך אפשר שלא,
את הרי כלכך
אוהבת,
אכפתית,
נותנת מעצמך,
דואגת,
חברה מדהימה
למראית העין בלבד.
קל כלכך לטעות
בין רסיסי אש הקנאה שאת יורקת
שנדמים לאהבה ועידוד.
אינך יכול לשמוח גם בשביל אחר??
אם יש משהו שכבר חוויתי זה נזק הקנאה.
ואת יודעת מה עברתי.
החלטתי!
עם קנאה אני לא נלחמת יותר!
בגל זה אני מוותרת עכשיו על משהו
שאולי יראה כטעות לוותר עליו.
אבל את לא מותירה לי ברירה.
ילדה קטנה.
את בכלל יודעת מה את רוצה מהחיים
חוצ ממה שהוא ההפך ממך?
או שהוא אני?!?!
כן נמאס לי
והמילים זורמות אל הדף מן העט
כמו טיפות מן ברז פתוח
ברז הדמעות
שכל לילה נפתח מחדש.
תוותרי כתב שזה שבאמת אוהב
ואני עם הראש בקיר
לא מנסה בכלל.
נשבר לי
עזבתי לתמיד.
מקרה אבוד,אה?
7.8.05 | 