בקטע הזה תמצאו את סוף שיחתו של אלימאן עם המלאך שבה הוא מגלה
פריט חשוב ועוד רמז לדרך הארוכה.


אז בהמשך לסיפורים שלנו.
אלימאן הקטן: "מההה"
המלאך: "סתם, בני, אני מתפדח לי על מעשיות התנ"ך."
אלימאן: "ואתה עוד צריך לשמור עלי?"
המלאך: "תשמע, קוראים לי פה אבל לפני שאני אלך תזכור את זה, הן
ארוכות לבנות ומפוזרות אתה חייב למצוא אותן."
אלימאן: "הגרביים שלי אולי?"
המלאך: "זכור את המשפט, להית' לעכשיו."


אז כך התנהלה שיחתו של אלימאן הקטן עם המלאך השומר שלו. אלימאן
הלך עם המחשבה למצוא דברים לבנים ארוכים ומפוזרים, התיישב על
הדשא והסתכל על השמיים. ביד אחת, קופסת הסיגריות האהובה עליו
כל כך, ביד השניה, הקופסא עם העשב המתוק. "האם לשים את הפחם
בפה או את הזהב? אבל אני לא רוצה שיטביעו אותי בנהר".






המשך יבוא.