זה סיפור מאוד ישן,
על עובד חברת קבלן.
כל בוקר יצא מהבית המתפורר,
שלא יכלו לזהות בתור דירת פאר.
המזוודה ביד שמאל,
וביד ימין הוא מפרק את הרול,
מבריש בכמה אצבעות,
את החליפה הכאילו מאובקת,
ויוצא אל הדרך שלא נגמרת
האבנים נכנסות דרך החור בנעל,
והגרביים המפופסות כבר נראות כמו רעל,
הדרך ארוכה ולמי בכלל יש כוח,
ושמישהו כבר יסביר לו...
איך מפעילים את המוח.
נכנס לעבודה, קורץ למזכירה,
כאילו הוא לא חושב שהיא פרחה בלי רמה.
בתוך החדר, הוא מוריד את הז'קט,
ניגש למחשב ומתחיל לתקתק.
שולח אימייל לאשתו הצולעת,
ומוסר ד"ש לכלבתו המצורעת.
המנהל לחדר לשם שינוי ניגש,
נדהם ומביא מכתב פיטורים על מגש.
האבנים עוד נכנסות דרך החור בנעל,
והגרביים המפוספסות שוב נראות כמו רעל,
זה שוב קטע מסיפור ישן,
הפעם על עובד בניין...
תודה לנועה.
פשוט כי היא נועה. |
