הפחד מנגן הלילה
סרנדה מתחת לחלוני
רק אקורדים, בלי מילים
אותם את כבר תכתבי, וניתן אותן לפחד
שישיר עם הירח
דואט חרישי, לשנינו.
על מתק אבטיח על שפתיים זרות
ושמש קייצית של נגב.
קשה לאחד כמוני לכתוב שיר של אהבה
הדימויים לובשים מדים, הכינורות שוקטים.
נותרת רק פעימת מנוע
וכביש פתוח אל הלא נודע.
הזמן כבר ממהר להכניס את המחר בדלת
העט נושקת לדף, נוגעת לא נוגעת
משאירה סימנים לנצח
אני רוצה ללגום עוד קצת מהיום
גם אחרי שהוא נגמר.
קצת קשה לאחד כמוני לצאת מהבועה
אבל מחר, כשאתפנה אליו
נושא את תמונתך.
אני סוגר את החלון, ופחד עם גיטרה
נשאר עם ירח ירושלמי
באקורדים מינוריים.