חצות, ליל ירח מלא, אני פוסע לי בסמטה החשוכה המובילה אל ביתי,
פוסע בקצב מהיר, מסתכל לכל כיוון, ופוחד שלא יקפוץ עליי מישהו
מבין הבתים.

למה הייתי צריך לחזור בשעה כה מאוחרת מהחברה?
למה אני תמיד חוזר בשעה מאוחרת ואחר כך מתחרט?
התחלתי לזמזם לי שיר בכדי לשכוח את הפחד שעטף אותי.

פתאום שמעתי צעדים המתקרבים אליי במהירות. הגברתי את הקצב ולא
הבטתי לאחור. פחדתי, הרגשתי שהגוף שלי זז כמו בהילוך איטי,
למרות שהדבר לא היה כך. עוד 300-350 מטר ואני בבית, אבל הבית
כמו היה רחוק קילומטרים רבים.

לא רוצה למות, חשבתי בלבי, לא רוצה למות. הצעדים מאחור קרבו,
וקרבו, עד שהיו כדי פסיעות אחדות ממני.

לאור הירח יכולתי לראות את צילה של הדמות מגיע קרוב קרוב,
וכמעט משתווה לגובהו של צילי. הרגשתי כבר את נשימתה הכבדה של
הדמות, ועבר בי מעין רטט שכזה, רטט לא מוכר אבל בהחלט מובן
לאור העובדה שהתחלתי לדמיין איך הוריי, אחיי והחברה שלי בוכים
ומתייפחים על קברי, כשעל הקבר כתוב "נרצח בדם קר בשביל עשרים
שקלים וכרטיס כספומט לא בתוקף" (הרכוש שהיה עליי).

בשניות אלה, בעודי מדמיין את מותי, קראה הדמות מאחור בשמי.
הסתובבתי וראיתי אותה, הבחורה הכי יפה, הכי קורנת והכי סקסית
שראיתי. הבחורה שעברה לגור בבניין שלי לפני מספר שבועות, כמו
מלאך שנחת לו פתאום מלמעלה והתייצב לו דווקא בבניין שלי.

שתקתי מספר שניות ואז שאלתי - את לא פוחדת להסתובב בשעה כזו
בחוץ. היא ענתה שעד עכשיו היא פחדה, אבל עכשיו שאני איתה היא
כבר לא פוחדת.

חייכתי ובלבי חשבתי, אני, הפחדן, צריך להגן על מלאך כמוה, אני?
אבל בין רגע התמלאה בי מין תחושת בטחון, העלימה את הפחד, ולא
הותירה לו ולו זכר.

הגענו לבניין, היא אמרה שקר לה. הצעתי לה לעלות אליי לשתות
קפה, בעודי מציין שקפה כמו שאני מכין היא לא טעמה מעולם.

להפתעתי היא הסכימה. ציינתי שנצטרך להיות בשקט, בכדי לא להעיר
את הוריי הישנים. אולי נעלה אליי ונשתה שם קפה, הציעה. אבל אתה
מכין את הקפה, כמו שהבטחת, ציינה.

הסכמתי ונכנסנו לדירתה. שמתי מים בקומקום כדי שירתחו והמתנו.
אני לא יודע מה קרה בדיוק, מי התחיל עם זה, אבל תוך שניות
ספורות, מצאתי את עצמי ערום במיטה, מתנה אהבים עם הצעירה
היפייפיה.

חלום או מציאות? חשבתי, וזה לא היה אכפת לי, נהניתי מכל רגע,
ולא רציתי שייגמר. בבוקר טלפנתי להוריי, אמרתי להם שישנתי אצל
החברה ושלא ידאגו. לחברה טלפנתי בערב, אמרתי שלא אוכל להגיע
בימים הקרובים, כיוון שיש לי עומס עבודה. ואני, השקרן העלוב,
יצאתי לבלות יום יום במשך שבועיים שלמים עם אהבת חיי החדשה.

הרגשתי בעננים, שאני פורח מחדש, והייתי מאושר מאי פעם.

ומה קרה? לאחר שבוע נוסף, החברה זרקה אותי כאשר גילתה שאני
יוצא עם אחרת, וזה לא היה אכפת לי, נהניתי מכל רגע.

לאחר כחודשיים נפרדנו אני והבחורה, המשטרה עצרה אותה עובדת
בסמטה. כשגיליתי לא יכולתי להתמודד עם זה ונפרדנו.

ואני, נפרדתי מהחברה, נפרדתי מהבחורה, ויום יום מחכה למותי
לאחר שנודע לי שאני נשא  H.I.V.
כן, יש לי איידס.

ומה שנותר לי לשאול - חלום או מציאות, ולקוות שזה חלום, ויום
אחד אני אתעורר, והסיוט הזה, הסיוט הארוך הזה, ייגמר.