השנים עברו,
גדלתי, התבגרתי, הבנתי.
הבנתי את הילדות,
הבנתי את הבגרות,
ואפילו הבנתי את עצמי.
בשנים שעברו מצאתי כבוד,
אהבה, תקווה וגם אמונה.
מצאתי תבונה עמוקה, חוכמה,
אך גם אכזבה.
בשנים שעברו, הסתכלתי על עצמי,
במבט לאחור, והבעתי פליאה.
האם זה הייתי אני? היכול להיות
שכך הייתי. אז הכחשתי.
בשנים שעברו מצאתי אמת,
התמודדתי עם עצמי, עם עברי,
עם פחדיי, עם חבריי, עם העולם.
וכן מצאתי תשובה. תשובה לשאלה החשובה ביותר:
"בשביל מה אני כאן"?
בשנים שעברו מצאתי את התשובה לשאלה,
והתחוור לי פתאום שהיותי כאן תלויה ותמיד הייתה
תלויה באהבה שלי לחיים באמונה שלי ובתקווה שלי,
שלא פסקו לרגע ותמיד השאירו בי את הקרן אור
הקטנטנה שכל כך חיממה אותי בימי השחורים משחור. |