אנני אור / עיתוי |
והיית סגור
נקשתי -
ולא ענית
נכנסתי בלאט
דרך צוהר חבוי
הסבת פניך -
בכית
והבטת בי
וחיבקתי בך
כל דמעה, כל חיוך
שפצית
ואני התכסיתי
מהקור החודר
מהרגש ההוא
שכיסית
ובלילה אחד
כשרצית לנשום
יחדיו את כל מה
שבניתי
הושטת יד
למובן מאליו
אך אני אז כבר
לא הייתי...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|