ילדה שחוקה מסביב לפנים חדשות,
טראומה שהפכה לאישיות חדשה.
בצעדים נחושים מתקדמת לכיוון הצוק.
ועד שלא תתמוטט מבחינה פיזית, אף אחד לא יראה שהיא עומדת על
קצה הצוק.
לוחשת להם לעזרה, אבל הם במצב לא יותר טוב משלה.
וכל פעם שהיא מספרת להם על עוד צעד שעשתה לכיוון הצוק, היא
מפחדת וחוששת, וכועסת על עצמה.
בסוף הם יפלו בגללה.
ואין יציבות ואין ביטחון, מעבירים הכי לאט יום יום.
כי עכשיו היא כאן, עוד לא נפלה. בוהה בצוק, מתעלמת מכל דבר
אחר.
חשבת במונחים של ילדה קטנה.
'זה לא פייר'.
היא רוצה לרוץ לדשא הרחוק, פשוט לחיות שם.
והיא לא יכולה.
האדמה מאחוריה מתפוררת, והאפשרות היחידה היא הצוק.

אז כולם יודעים שצוק אין באמת באזור. אבל זה לא משנה.
כשתיפול, היא תיפול.
שם או פה.
מצוק או לרצפה.

ולפחות מהצוק אי אפשר לעלות חזרה.