אני ואתה
ישבנו
אל שולחנה של ירושלים
עטויה מפות
של אלה ושל אלה

ליקטנו פירורי
הסטוריה
אוספים אותם
זעירים באצבעות
בעדינות
מניחים על הלשון
כמו אותיות
של תפילות
המתגלגלות
כאן בינות לזיתים.

והזמן פינה את הכלים
והותיר לנו
אך זכרונות ניחוח
עיגולי מים
היכן ששכנו כוסות
האור שנשתו עד תום

סבנו אל שולחנה
של העיר הזאת
שרים פיוט אחרון
שנרדם לה על מיתרי הקול.


והנה,
החיים נפרשים לפנינו
גדולים וזהובים
כמו שדות
שאותה הסטוריה
מתעלמת מהם
כבר דורות.