וכשישאל בנימוס אם קר לך,
תעני במיאוס שלא,
תאלצי עבורו עוד חיוך
ותבלעי את התשובה האמיתית לתוכך -
כן, קר לי.
אבי או יוסי או מי שלא תהיה הפעם.
קר לי מאוד.
כבר הרבה זמן קר לי
וגם אתה לא תוכל לחמם אותי
אף אחד לא יוכל לחמם אותי
אני מחוץ למסלול האוהבים
נדמה לי שאני לא מדברת בשפה בה הם מדברים
אני לא מרגישה את מה שהם מרגישים,
אין בי את מה שהם מחפשים
ואני לא נמשכת למה שהם מציעים.
והם לא אשמים...
כי אף אחד כבר לא מושך אותי ושום דבר
מלבד דבר אחד,
לפעמים אחרי לילות כמו הלילה הזה,
כשאני לבד,
אני נמשכת אליו.
אל סוף הקומדיה הזאת, אל המוות הנשגב.
לא להיות יותר, לא להרגיש, לא לדעת
ואחרי כל לילה שנגמר
ועדיין קר
משהו מן המוות ממשיך איתי
ובי נשאר
ויודעת אני
שמשהו טוב יקרה בסוף גם לי
עוד אמצא אותו
את ה"ארץ המובטחת" שלי,
אחרי ארבעים שנות חיפוש במדבר.