כשאפחד למות ארגיש טוב
כי אז אדע שחזרתי לחיות
הגעגועים לאותו הפחד
פחד לאבד ידיים מחבקות
ועכשיו כבר אין לי מה לאבד.

לא את שאריות גופי
שעל לב מדמם הן סוגרות
ולא חיוך מתאמץ
מלווה בעיניים כבויות
ועכשיו כבר אין לי מה להסתיר.

כאב שהשתכן לו בתוכי
זה שמשעבד כל לב חופשי
בעבותות ברזל מכאיבים
לאט לאט משתק אותי
ועכשיו כבר אין לי למה לצפות.

ובין כל הריסות נפשי
עדיין מוצאת שם את דרכה
תקווה עקשנית
שואבת את כוחה
מהכמיהה למגע אנושי
אל תעזבי אותי
כי עכשיו כבר אין לי על מי לסמוך.