מוריה דיין / נגעה בראשו |
מגיש את חיוכו
והיא מלטפת שערותיו,
כתמיד, עוברת בה תפילה
מדמה אותם בעומק
גופה נושם לאט
שורטת
בעצמותיה סומק
נדרך, הוא מהדק את אחיזתו
חורך את גופה
ריסיו מצלים על כל העיר
פותחת חלון לירח
שואלת -
אפשר לחוש באמת
את הלב, נקרע, נושם, מתרחב
בזמן הזיה?
מקרבת את פיו לעורה
מלבדה, בחדר,
שולחן ומיטה צרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|