אופיר דואן / ממלכת העצב |
מהר הפחדים והאכזבות אני מביט מטה
משפלת התקוות והאהבות מבטי כלפיי מעלה
ומשניהם את אותו הדבר אני רואה
את מבטך הטבוע בפנייך שאותי דוחה
מגבעת האכזבות והבכי משפיל מבט
ומבקעת השמחה רואה מייד שזאת את
אינני מבין איך הגעתי לכאן הערב
איך הגעתי דווקא לכאן - לממלכת העצב
במרכז הממלכה ניצב הארמון
במרכז הארמון ניצב הוא ליבך
עליו שומרים שני שומרים
האחד הוא האושר ולשני שכחתי איך קוראים
האושר חוסם את דרכי לליבך
כאילו שאם אגיע אליו תהיי עצובה ותאמרי לי - לך
אך אותך ארצה רק לרצות
ואותי את בכלל לא רוצה לראות.
ניסיתי אל ליבך להתגנב
נכשלתי - שפטו אותי - ועכשיו בכלא אשב
בכלא ישנו הסוהר הראשי
והוא הכאב שמנסה להכניע אותי
ניסיתי בחיי הכאב להתנקש
אך הוא על חייו התעקש.
מייד לאחר מכן פינו אותי לבידוד
ושם הזיתי כיצד אנו בעיצומו של ריקוד.
שם בחדר ההוא את גופי נטשתי
ברחתי למעלה כי היה לי קשה - ונכנעתי
ומכאן אותך אני פחות טוב רואה
ובכל זאת יושב ומתבונן - מתבונן וליבי בוכה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|