ואנוכי בשבילי גן העדן מהלך
משאיר אחרי עקבות זהב כשאני הולך
בגדי משי רכים מלטפים את גופי
וקרני השמש הרכות מלטפות את ראשי

לצידי השבילים פרדסים עצומים משתרעים
ובפרדסים אלפי עצים בעלי פירות בלתי מזוהים
פירות בצבעים שונים ומטורפים
כחולים, צהובים, סגולים ושחורים
הריחות מוזרים ומשתנים יחד עם העצים

אני מרגיש את הלחות האוויר
שומע את שירת הזמיר
ואני יודע שהגעתי לשם
אני רואה באופק בין העצים את האגם

אני מתקרב והאגם הכהה מתרחק
את הרוח העדינה אני מנשק
הקולות מתגברים, כנראה שאלוהים רוצה לשחק
אני ממשיך בריצה שכופה
                           נפילה - צניחה...
מרגיש את הרטיבות - אני צולל ועולה חזרה.

על שפת האגם מטיילים יצורים מוזרים ביותר
חד הקרן מהמנטה אוכל, וחצי סוס חצי אדם עליו שומר
במרכז האגם, על סלע, לא רחוק ממני
שוכבת בחורה יפייפיה עם כפפות של משי
מתחילה כאישה נגמרת כדג
אני נמשך אליה - כדאי שאדאג.

אני מתקרב, וכנראה שיותר מדי
היא בי מתבוננת מושיטה ידיה אלי
אני מתקדם, מתקרב לאחוז בידה
רוצה כל כך לגעת בה - אך זו נעלמה

היא נעלמה כל כך מהר
שאני ממש מסתחרר
מאבד את הרגש בידיים וברגליים
לא מצליח להרים את הראש מעל המים

ואז מערבולת מטורפת אותי מסובבת
ולמטה מושכת ומושכת ומושכת ומו...

פותח את עיניי
עם קרן הירח שמאירה עלי
לא יודע בדיוק היכן אני נמצא
אבל רואה בטשטוש כמה דברים על הרצפה

בפינה הם שלושה, ואני ניגש לקופסא
שולח יד לפתוח ולגלות מה בתוכה
אך היא לבד נפתחה וממנה יצאה בובה
הבובה הייתה על חוטים ופנייה עצובים

היא החלה לרקוד והחוטים את התנועות מכתיבים
היא רוקדת לצלילי הגיטרה שלידה
הגיטרה על הקיר נשענת, ולבד מנגנת
הבובה מסתובבת את פנייה בידייה תופסת - ונופלת

עם הנפילה הפסיקה המנגינה
ויחד עם זאת משהו זוהר בפינה - זו המסכה
מסכה כמו של פנטומימאי או ליצן
היא שמחה וצוחקת - יש לה זמן

פתאום שיר עצוב החל ברקע לנגן
שוב החוטים מרימים את הבובה
ועכשיו היא ממש בוכה
וכמוה גם המסיכה - אז הרמתי אותה
על פניי הלבשתי, ומייד הרגשתי
היא התמזגה עם פניי
כאילו הייתה תמיד חלק מחיי.

פתאום ברק אדיר את עיניי סינוור
ואחריו רעם מפחיד, יהיה מבול אני משער
מכת הברק פגעה בבובה
וזו עלתה בלהבה, היא ממש נשרפה

ואז גשם זלעפות החל בי להכות
זהו לא גשם רגיל - זהו גשם התשוקות
אלו לא טיפות רגילות - אלו טיפות מלאות וגדולות
ורוחות חזקות נושבות - רוחות צעירות ושמחות

כל טיפה היא תשוקה לדבר אחר
את ראשי בידיי מכסה ולברוח משם ממהר
כשטיפות התשוקה מגיעות לרצפה הן מתנפצות
ומתפוצצות לאלפיי חתיכות

הרצפה שמתחתי עכשיו קורסת
טיפה ממש גדולה נופלת ואותי
בתוכה לוכדת

לכוד עכשיו בתוך הבועה
מנסה לדחוף, לקרוע אותה
אך זו גמישה ורק נמתחה.
הבועה מרחפת במקום לא ידוע
"האם בחלל הזה לעד אני תקוע"?
נגמר האוויר אין חמצן
לא יודע כמה זמן אני כאן
יממה או שבוע?

לאט לאט מתחיל להתחמם
ואני מאבד את עצמי - מתחיל לנמנם
ואז מרוב החום הבועה נמסה
ואני מתחיל שוב בנפילה...

נוחת בכאב עצום על שטח רותח
שם ידי על מצחי - מרגיש שאני קודח
אני קם בקושי - סחרחורת - נופל
"היכן אני"? - צועק - את האופק שואל

אני מביט קדימה - וזה אני
משפשף את עיניי - פותח - ואנוכי עומד מולי
לא מבין מה אני רואה - לא יכול להיות
ואז הבנתי - אני בתוך חדר המראות.

לכל כיוון שאני מביט
לכל מקום שאת ראשי אסיט
אותי אני רואה
אבל בכל מראה אני משהו שונה

במראה האחת אני מופיע כזיקית חלקה
פעם ירוקה, פעם צהובה ופעם אדומה
וכך אני ממשיך להחליף צבעים
עד אשר אסיט שוב את הפנים

והחום - לא יודע אם להישאר כאן אוכל
כרגע אני מולי וראשי כראש של שועל
עכשיו השועל אותי מחוץ לחדר מוביל
ואנו מגיעים אל השביל...
שביל עפר וחול - והוא רותח
מחפש את השועל - רואה אותו בורח
לצידי השביל אלפי לפידים
שאת הצוק החשוך כמוות מאירים...

מבולבל, ניצלה מחום
רואה רק אדום - קשה לנשום!
"היכן אני"? מהו המקום"?
"והשועל שברח... מה פתאום"?

ואז קול אדיר מכריז -
"ברוך הבא לגיהנום"!

נשיפה אדירה - והאש כבתה!
המקום חשוך - כמו המוות
רוח חזקה - אותי מעיפה
השטן ערוך - על דרקון הזפת

יריקת אש מפי הדרקון נפלטת
הגיהנום מואר - והאש בלפידים חוזרת
ואז שמתי לב למטה, מצד שמאל
ישנו ים של אש עם גלי להבות
       והוא כל כך גדול, רק שלא אפול.

ובאוויר על הדרקון - השטן בכבודו ובעצמו
יושב, בין הכנפיים הקטנות רכוב על גבו
ואז הדרקון אלי צולל
ואני להגנה מתפלל

השטן שולף את חרבו מהנדן
הדרקון יורד אלי הוא כמעט כאן
חרב מופיעה בידי השמאלית
מכה עילית - הגנה תחתית

השטן קופץ מגב הדרקון
אני מרגיש חיוור על סף שיגעון
במי אני נלחם? בשטן
מרגיש פתאום ממש קטן.

השטן מתקרב בריצה מטורפת
ואותי סחרחורת אדירה פתאום תוקפת
הוא מכה, ואני חוסם
אני כבר מת, על זה אני חותם.

מדי פעם השטן מנסה בי ליגוע
מנסה להזרים אלי קצת רוע
ואז למטה בים האש
האשה היפה מהאגם... ומשהו מתרחש...

הים מתקרר והיא לוחשת:
"את השטן רק אהבה הורגת"!
ואז אני נזכר בטוב
והרע מפסיק לכאוב

השטן מאט את הקצב
ואני מתחיל לתקוף
עם רדת הערב
אותו אני מצליח להדוף

חרב בבטן
מחשבה על גן העדן
השטן נמס
זהו פשוט נס


ופתאום מרגיש קור
אני מתחיל לטוס במהירות האור
רץ אחורה בזמן
"אהה... נראה שהייתי כאן..."

טס מעל הגיהנום
ומיד אני מול ראי פתאום
עובר בטיסה דרך הבועה
ורואה את המסיכה קרועה ושבורה
מביט על האגם הקסום שמתחתיי
ואומר שלום לגן העדן שבחיי

ואז אני קם מזיע בבהלה
במיטה זוגית אני לבד בדירה
רועד כולי ונשמתי בוערת
"זו המציאות? חלום? - אני מרגיש בסרט"!

מייד פותח את עיניי
עם אור ירח שמאיר עליי
"זה נגמר? או שאני תקוע כאן לעד"?
"אולי אני מת, או שאני סתם לבד"?