כמו תמיד, זה התחיל בחוסר שקט. לורה ידעה שברגע שהדגדוג המוכר
מתחיל להתפשט לה בבית החזה יש רק סוף אחד אפשרי. היא זקוקה
לשינוי. ובכן, חשבה לעצמה, בוא נראה.
הבן זוג זה כבר עסק גמור. אי אפשר להחליף, והאמת - גם לא כדאי.
למרות הריבועים המדהימים שג'רי האליוול פיתחה במתחם הבטן, גשם
של גברים הוא מצרך נדיר, וגברים משובחים הם בכלל על תקן אגדה
אורבנית. כשתופסים משהו טוב, צריך להיצמד אליו כמו עלוקה דרום
אמריקנית מזן עמיד במיוחד.
הלימודים? גם כן די אבוד. אחרי ששמונים אלף שקל כבר נחים להם
בבטחה בקופות המדור לשכר לימוד באוניברסיטת תל-אביב הסבה
מקצועית היא לא פחות מהתאבדות כלכלית וקפריזה מגוחכת המתאימה
לצצקות מטופחות תוצרת רמת-שרון.
ומה עם החלפת שם? כבר מזמן רצית להיפטר מהספיח הבולגרי המגוחך
הזה. רק זקנות שגדלו בסופיה או מעריצות שרופות של "בית קטן
בערבה" מתמוגגות ממנו. אבל לא, להחליף שם זה שינוי קיצוני מדי.
משהו שצריך לשמור למצב רוח ממש התאבדותי, לא לסתם שעמום
מדגדג.
ניתוח פלסטי? יקר. יקר לאללה. וחוץ מזה, מאיפה תתחילי? האם
תגשימי קודם את השאיפה לחזה מושלם, או תתחילי בפתירת בעיות
הסימטריה השונות? ואולי בכלל תסדרי קודם כל את האוזניים
המוזרות האלה? והאצבע? מה עם האצבע המעוותת שלך. עזבי. עדיף
ללכת על משהו יותר פשוט.
אז תספורת. תספורת יכולה להיות פתרון מצוין. שינוי תדמית
מסיבי. לעבור מארוך ורך לקצוץ מתריס. או-או, שכחת מהאוזניים,
נכון?
נכון.
בצר לה, בחרה לורה בפתרון-דחק. נזם. זה מהיר, זה זמין, זה זול,
ויותר מכל - זה אקזוטי ומסתורי. ואם יש משהו שדודה בולגריה
חביבה מהפרברים יכולה לעשות בשביל לשפר את הרגשתה זה להוסיף
להופעתה קמצוץ של אקזוטיות ומסתוריות. אקזוטיות, מסתוריות,
ואינפקציה קשה באף. כדי שלא ישעמם לה.