2.30 בצהרים של שום מקום,
רק שהשבת נכנסת ועובר לו עוד יום.
ושבוע וחודש ושנה שלמה.
שתיים ושלושים, בצהרים לשום דבר.
כי השיגרה קורעת והבנאליות הזו.
שתיים וחצי, של זמן לעוד זמן,
שייאט קצת ויעניין קצת יותר.
אמצע שישי, של חיים שלמים,
שעדיין לא התעוררו לגמרי
ועדין נחים להם בשלוות - "יש זמן, עוד מעט".
2.30 של צהרים חמימים באמצע החורף,
של שום מקום ושום זמן.
אח"כ יבוא האביב - וקיץ חם.
אח"כ סתיו.
ושוב חורף לשום מקום יבוא לו,
לשום זמן.