בערב,
אתה אומר לי לכבות את האור,
לעשות מקלחת,
ולרדת לך לפני שאני הולכת לישון.
אני מסתכלת מחוץ לחלון
ונרדמת.
בבוקר,
כשאני לא רוצה לגמור את מה שניסית להתחיל
אתה אומר שאולי אנחנו צריכים להיפרד
אני מחייכת
אתה שואל למה אני צוחקת
ואני אומרת
אתה מעדיף שאני אבכה?
בצהרים,
אתה מתקשר
ואומר שאתה לא יכול יותר
ושאתה מתגעגע
ועושה רשימה של כל מה שאתה יודע
ולא יודע
עלי.
אתה לא יודע כלום.
אני משתתקת קצת אחרי שאני מתחילה לדבר
כי אין לי את המילים להסביר לך
שאני עדיין חושבת על מישהו אחר.
בערב,
אתה אומר לי לכבות את האור
לעשות מקלחת
ולרדת לך לפני שאני הולכת לישון.
אני מסתכלת מחוץ לחלון
ומקווה להיעלם.
מקווה להיעלם קצת לפני שאירדם
ולא לרדת יותר
לרמה של מישהו אחר
לך.
9-10.8.05
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.