ריקי די / אל השביל |
ממלמלת מילים
בטעם המר של ערב
שכבה לפתע.
צעד ודומיה,
סגרת את הדרך
בנשיפת בכייך
על הנר.
עולם פראי
תחת רגלייך
חי ונושם,
קופצת שפתיים מול האורות,
נוכריה היית
ושמך לא נרשם מעולם.
נושאת רגליים
כמעופפת
אל השביל הלבן
שם
למעלה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|