|
חורון פניה אל ההר
ממלמלת מילים
בטעם המר של ערב
שכבה לפתע.
צעד ודומיה,
סגרת את הדרך
בנשיפת בכייך
על הנר.
עולם פראי
תחת רגלייך
חי ונושם,
קופצת שפתיים מול האורות,
נוכריה היית
ושמך לא נרשם מעולם.
נושאת רגליים
כמעופפת
אל השביל הלבן
שם
למעלה. |
|
|
כשאני אהיה רופא
חשוב, אומר תמיד
איך נתנו לי
הזדמנות בבמה
חדשה לפרסם את
היצירות שלי.
אזכר בעונג כיצד
חיבק אותי
הציבור בהתעלמות
מוחלטת.
כיצד בועז התעכב
בפרסום היצירות
הפוסטמודרניסטיות
שלי.
אז לא כולם
יכולים להיות
סופרים.
אבל תעשו לעצמכם
טובה, אל
תתאשפזו בארץ.
פרנקנשטיין |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.