הלכתי לפני שבועיים לסדנה טיפולית שהבטיחה "טיפול יעיל בלב
שבור", ששם הסבירו לי שדנה היא בעצם לא דנה אלא סמל לאכזבות
שנחלתי בחיי. וכשאמרתי לו, למדריך, שזה לא נכון, כי דווקא יש
בחורה אחרת שזרקה אותי שהיא הסמל בשבילי לאכזבות שנחלתי בחיי,
הוא לקח אותי הצידה, אמר שאני משבש את הפעילות של הקבוצה,
וביקש שאקח את הכסף שלי חזרה ואלך.
אז נותרתי עם לב שבור ובלי פתרון מעשי לבעיה.

אנשים אומרים שאני לוקח את העניין קשה מדי, שהיא סתם עוד
בחורה, שיבואו עוד הרבה, והנה, הרי יצאת עם בחורה או שתיים מאז
שנפרדתם, לא? אני בדרך-כלל מתקן ואומר "שלוש בחורות", סתם כי
האמת ההיסטורית חשובה לי, ודווקא האמת ההיסטורית הזאת מחזקת את
הטיעון שלהם והם מסיימים איתי את השיחה במין תחושת ניצחון
וחיוך נוגה על הפנים, ואני נותר עם הלב השבור והאמת ההיסטורית
שלי.

לפעמים אנשים לא מבינים שמילים הן לא פתרון לשום-דבר. לא משנה
כמה אתה מנסה, מילים מרגיעות לא יכולות באמת לעזור. אני כל
הזמן מסתובב, מנסה לאסוף מאנשים מילים שירגיעו אותי. "זונה"
היא מילה אחת כזאת. רק שחברים שלי אוסרים עליי לקרוא לדנה
זונה, הם אומרים שזו פרשנות פשטנית מדיי של מציאות מורכבת הרבה
יותר. גם "תזמון" היא מילה שעולה לי לפעמים בראש, אבל אז אני
נזכר בהחלטה שקיבלתי, לא להאמין למילה הזאת יותר. מילים אחרות
כמו "נחות", "טמבל", "אפס" ואף צירופי מילים כמו "שפיכה
מוקדמת", "לא מספק", "זין קטן" או "ילד קטן" רק מדכאות אותי
עוד יותר, וזה לא מקדם אותי לשום מקום. פעם אחת מישהו ניסה את
מזלו ואמר לי: "אולי היא פשוט לא האחת בשבילך?" ולך תסביר לו
שהיא כן.

עם לב שבור אי-אפשר לעשות שום-דבר, עם לב שבור אי אפשר להגיע
לשום-מקום. כשיש לך לב שבור אתה חסר-מעוף, אתה כמו שק-חבטות
רגשי. לפני כמה זמן ניסיתי לבדוק את התיאוריה הזאת, לפיה
הפתרון ללב שבור זה להתאהב במישהי חדשה. יצאתי, התאהבתי, וסתם
נוסף לי עוד לב שבור. לב שבור קטן יותר, אמנם, אבל זה כמו
להגיד לילד קטן שזה לא כזה נורא שהכלב שלו מת, כי הרי עכשיו גם
מת לו דג-הזהב.

"כלבה!" - "כלבה" זו מילה שלא ניסיתי מספיק, לדעתי. הבעיה היא
שזו מילה מאוד בעייתית בישראל. אתה לא יכול להגיד "כן, אני
עצוב כי נפרדתי מהכלבה שלי." כולם מיד בטוחים שאתה מתבדח, או
שיש לך קטע מטריד עם בעלי-חיים. "לפחות זה עם חיות נקבות ולא
זכרים" הם לוחשים ומצחקקים. גם אי-אפשר לקרוא למישהי שאתה
עדיין אוהב "כלבה". אתה מתחיל להרגיש רע עם עצמך, עוד לפני
שמישהו בכלל אמר משהו. מה זה "כלבה"? מה עושה אותה "כלבה"? אתה
מתחיל לבחון בינך לבין עצמך אם היא באמת עונה לקריטריון
"כלבה", ואז אתה מגלה שבמקום לשכוח ממנה אתה רק מתעסק בה יותר
ויותר. אז גם זה לא עובד, גם זה לא מוביל אותך לשום-מקום.

אנשים אומרים לי שזה סתם סקס, שאני סתם חרמן. אמת, אני חרמן.
אבל סקס לא כזה חשוב לי. אם אני רוצה סקס, כל מה שאני צריך
לעשות זה להיות מאוד נחמד ליד ימין, או, כשאני בקטע קינקי, יד
שמאל. אנשים אומרים שזה לא אותו דבר, אבל אני אומר, מה זה
משנה? זה הטיעון הכי טוב שלכם? זה הפתרון הגדול שלכם? עם זה
ננצח? ומה אם אני אגיד לכם שהיה לי סקס מאז דנה? זה ישנה משהו?
שאני לא מתגעגע לגוף שלה כמו שאני מתגעגע לאישיות שלה? שמצידי
היא תהיה במחזור תמידי, וזה עדיין לא יטריד אותי
יתר-על-המידה?

לב שבור זה מצב מתסכל, בטח כשהוא לא עובר. אתה יודע שיש פתרון,
אתה יודע שרוב האנשים בעולם עברו חוויה דומה, ועדיין, אתה
מרגיש לבד בעולם. זו התחושה הכי מופרכת שקיימת, ועל אף שאתה
מודע לזה לחלוטין, זה עדיין לא נעלם. מציק. מנדנד. קיים.