אמנם לא אותה שאלה בעלת משקל כשאלתו של שייקספיר, אבל בהחלט
מעוררת מחשבה...
לצערי, קיבלתי מאלוהי אבותינו ושלנו אנו את כישרון המשחק.
עכשיו בטח תגידו לעצמכם: "מה? הוא עוד מקטר? יש אנשים בעולם
שמעריצים בכל לבם את בריטני ספירס!"
ובכן, לכל המתמרדים אני ארגיע ואומר כי מה שמרתיע אותי זה מה
שמתלווה לאותו כישור נכשף: חיידק הבמה.
אותו חיידק צריך להיות מוגדר כ-COOKIES במחשב, או כמטריד
טלפוני של חברת YES.
מאז שבא האדון לחיי הוא נתן לי את החשק ללמוד, לעשות וליצור
משחק.
הדבר בוער בתוכי כמו מגדלי התאומים אחרי המטוס השני ואני לא
מסוגל לחדול מלעסוק בתחום...
וודאי, גבירותיי ורבותיי, אתם יודעים כי להיות שחקן פירושו
להיות תפרן.
זה לא שמעניין אותי כסף! באמת... אבל לחיות בדירת מרתף בדרום
ת"א ולהתעורר בכל יום לאודישן? לרוץ בין תפקיד אחד למשנהו
ולקבל סכום שאיתו אוכל לכסות את האוטובוס חזרה הביתה?
זה לא גורל אכזר מדי בשביל ילד בן 15?!
שחקנים וודאי יסכימו איתי שלמי שיש את החיידק - קשה מאוד
להוציא אותו.
אתה נהנה ממנו עד עמקי נשמתך עד שאתה חוזר למציאות המרה
(לרוב).
למרות כל זאת החלטתי החלטה ואפילו אם זה אומר לשכוח מטיסות
לחו"ל, מטלוויזיה ומלחם, החל מגיל 18 - אעמוד על שלי.
"עופרי עופרי - בקרוב על בימות התיאטרון"
(תחזיקו לי אצבעות...) |