הגיע הזמן אותך לרצוח
לקבור תחת גל אבנים
לרשום ת.נ.צ.ב.ה. על דף
ולכסות באורנים.

מותך אז יוכרז באבל ויגון
אמך ואביך יבכו ויספידו:
"אסון נורא התרחש היום"
במבט חושד בי יביטו.

איך עשית זאת למלאך האהוב
שמעולם לא פגעה באיש
איך בדם קר רוצצת גולגולתה,
במהלומות מדויקות של פטיש.

"שקר וכזב בפיכם
בי פגעה היא קשות
ריסקה לשבבים חדים את ליבי
וייסרה אותו בעקרבים ובשוט"

בבית החולים מצבי עגום
"הוא פצוע אנושות"
הפצע לא נסגר והדם דולף
אך הדמעות כבר יבשות

ואחרי שישכח זיכרונך
ודמעות התנין יגמרו
יתחיל להדהד אז צחוקך
כי כול רגשותיי ישמרו.

רגשות חרטה וצער
הגועשים מבפנים
ואז, ידי אוחזת תער
ומגלה חתכים קטנים.

גוון מדהים של ארגמן
נוצר משום מקום
מעיד על כאב שהזמן
לעולם לא יסגור ויחתום.

את קברך לא אצליח למחוק
מדפי זכרוני הדל
ואת מבטך החודר לעומק,
כי ליבי שלי לפעום אז חדל.