שעת דמדומים, ערב
החתול מילל בחוץ
מן הנדן כבר יצאה החרב
גיבן ממושקף וטיפש, מביט
התקהלות של ערב רב
בחדר יושב הוא, מכבידה
הפילוסופיה מעליו
צרחה פולחת את האוויר, דממה
קולות של סירנת משטרה מתקרבת
מורחת את הדם הנקרש על האדמה
דכאוני ועייף, מריח
גופה מצחינה, מסביבה יהירות
ופה ועין פעורים לה, שואלת
השילם דמי את מחיר הבורות
זקן וערירי, יודע
שדמה לא יספיק לפדות
את השנאה העמוקה
דחוי וכעור, מחכה
לסירנה הבאה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.