"סיפור קצר" זאת הגדרה טובה. כן, כן, נראה לי שזה יתאים.
למרות... שאת האמת, זה נוטה יותר לכיוון ה"רומן", או אולי
אפילו "תסריט"? לא! לא! "סיפור קצר" נקודה.
היא סגרה בחזקה את מסך הלפ-טופ שמולו ישבה שעות ארוכות כל כך.
שעות ארוכות של לבטים וחוסר בטחון מוחלט. לפעמים נמאס לה לשבת
ולהחליט איך היא רוצה שזה יראה בסוף, אם להשתמש במספר גיבור,
או כל יודע, וכל מיני שטויות שלמדה בתיכון, שזה ייראה לפחות
אמין. קצת מהימן, לא יותר מדי.
'איך זה נפל עלי, איך? מכולן דווקא אני? אני?' היא מהרהרת
לעצמה את אותם ההרהורים שמהדהדים בראשה באופן די קבוע.
"את לא באה לישון?" היא התעשתה לרגע. זיו עמד מאחוריה ועיסה את
גבה. "כן, כבר, אני רק אתקלח קודם..." היא ענתה לו בעיניים
עצומות, נהנית מהעיסוי המהיר והכל כך נחוץ הזה. "אני רק לא
בטוח שתמצאי אותי ער כשתבואי. היה לי יום כזה לחוץ היום, חבל
לך על הזמן, קרעו לי ת'צורה. נראה לי שאיך שאני שם ת'ראש אני
נרדם..." "לא, זה בסדר, אל תחכה לי", היא חייכה אליו, "לך
לישון, אני כבר אצטרף". "טוב, לילה טוב. אבל אל תבואי מאוחר
מדי, הא, את חייבת לנוח קצת, מאמי." הוא רכן אליה ונשק לה אחת
על השפתיים, ואחת על הצוואר. היא הביטה בגופו הרזה לבוש בבוקסר
המשובץ שקנתה לעצמה בדיזינגוף במבט של חיבה, מתקדם לעבר חדר
השינה. היא יודעת שיש לה מזל שהוא איתה.
"אני אוהב אותך דין-דין", צעק לה זיו כשהוא שוכב על הצד, שניה
לפני שנרדם. היא צחקקה לעצמה, היא יודעת שהיא לא צריכה להשיב
לו בחזרה. אחרי שהתרחצה, נכנסה גם היא למיטה בחולצה קרועה עוד
מהצבא ובתחתונים. זיו הסתובב לכיוונה וחיבק אותה. למרות שנרדמה
די מהר, חזרו אותם ההרהורים להדהד בראשה.

'היום יהיה חם מאוד בפנים הארץ ובאיזור החוף, לחות גבוהה מאוד
באיזור תל אביב ובמרכז, עד 42 מעלות באילת...' דגנית התעוררה
ונשארה במיטה להקשיב לחדשות של שבע. זיו נכנס לחדר עם פנים
רטובות ומברשת שיניים תקועה בתוך הפה."שמעת מה זה? יהיה סיוט
להיות היום ברחוב, אני אומר לך. מה זה חום..." הוא דיבר אליה
תוך שהוא יורק קצף לבן לכל עבר. "כן... בוקר טוב גם לך..." היא
עונה לו כשהיא משפשפת את העיניים. זיו צחק והלך להכין לשניהם
קפה. היא הייתה מרוצה מהמקום שלהם, דירת גג במרכז ת"א. קצת
יקר, נכון, אבל היא העדיפה לשלם את הכסף הזה, אחרת היא לוקחת
סיכון גדול מדי.
אחרי שהתלבשה והתאפרה קלות, הצטרפה לזיו במרפסת הענקית. הוא
הכין לה קפה פילטר בדיוק כמו שהיא אוהבת, והוסיף גם צלוחית עם
שני קוראסונים קטנים. הוא כבר גמר את הקפה והיה בשלב הסיגריה.
היא נישקה אותו וישבה ללגום מן הקפה שהספיק כבר קצת להתקרר.
"היום אני עם הסלקום הישן, כן? שלא תתבלבל..." דגנית פנתה אליו
כשהיא נוגסת בקוראסון. "אני יודע, אני יודע, יום שני היום. מה
נראה לך, שאחרי שנה איתך לא התרגלתי לקטע הזה?" זיו לקח את
הקוראסון השני וחייך אליה. "אני שמחה שאתה מבין, באמת, אתה
עושה את זה הרבה יותר קל ופשוט ממה שזה היה יכול להיות." היא
קמה בכוונה לפנות את השולחן. "עזבי, עזבי, אני אפנה, את במילא
מאחרת." הוא קם אליה גם הוא, לוקח מידיה את הצלחת והכוסות. היא
חיבקה אותו חיבוק מהיר, נשקה לו שוב ויצאה עם תיקה השחור. "גם
אני", צעקה לו ממפתן הדלת.
זיו חייך.