מי מאיתנו לא מכיר את השמשיות האלה כמו הפטריות אחרי הגשם בשפת
הים?
אוגוסט, כל כך חם ולח, ומי לא אוהב את הים, ונדמה שכל עם
ישראל שרוע לו שם ואתה מנסה בכל זאת לתפוס לך פיסת אדמה, טיפ
טיפה לבדך, אבל חם, כל כך צפוף וחם.
ואז אתה הולך על כיסא ושמשיה, תמיד יש את מי שנדבק לך לתחת
לתפוס לו קצת צל משלך, ואיך הוא משתלט לך על חלקת אלוהים
הקטנה?
"בואו ילדים, בואו, לא, לא שם, כאן כאן, תשחקו כאן".
בהתחלה היא עומדת ככה כמה צעדים ממך, בריחוק מה, מסתכלת אל
האופק, על אלוהים יודע מה, מתקרבת והופ, גם היא מתיישבת, אין
כלום, כאילו שאין כלום, הלך לך הצל, הלכה השמשיה, וטיפת השקט
והשלווה שאולי ייחלת לה.
בהתחלה אתה שותק, במין מבוכה, ולא נעים וילדים, והחוף עדיין לא
פרטי שלך, ובעצם ההצתה המאוחרת שלך ואז אתה פונה ומבקש,
"סליחה" ו"לא נעים" ו"קצת מפריע" ובעצם עוד שני מטרים יש עוד
שמשיה, נכון, היא עולה, רק כמה שקלים והיא שלך ושיהיה לכם צל
בכיף ולי קצת מרחב מחיה, ותוך פחות משניה, אתה מוצא את עצמך
מותקף, "מה? איזה חוצפה, מפריע לך? יש לך בעיה, החוף לא
שלך!!!"
אז אם אתה גם ישראלי חצוף ויש בך תעוזה, אתה מכריז מלחמה ורק
השד יודע מה יהיה סופה, ומה אם לא? ומה אם בעצם אתה שוחר
שלום?
אתה מוצא את עצמך ממלמל משהו כמו "הלכו המדוזות, באו הקרציות"
משאיר את הכל מאחוריך, את הצל ואת השמשיה ואת חלקת אלוהים
הקטנה והלא פרטית שלך, ואת הגברת החצופה.
המים זורמים חמימים ונעימים, נכון, אין גלים אבל יש קצף, יש צל
ואפילו נרות דולקים, ריח קטורת "וניל" מדהים,מעורר את כל
החושים...
כן, כן, כן, באמבטיה שלך, כאן הכי בטוח, ועוד יותר אתה בטוח,
שהיא האמבטיה הפרטית שלך.
5.8.05
|
