הולכת בצעדים מדודים,
ומסדרת את השיער.
מחביאה סדקים רחבים,
וממשיכה עם הנהר.

הסוואה תמיד עובדת
על עיני העוברים.
היד שלה רועדת,
אך הם אינם רואים.

והוא חומק בין הצללים,
ולא עוצר לרגע.
יושב, צופה בין השיחים,
ומחכה לפגע.
כי כל בוקר הוא מרדף,
ובחלום אין לאן לברוח.
הסיוט על המים צף,
ולה אזל הכוח.

הפחד לא נעלם,
הוא רק נרדם לפעמים.
ואת יודעת שהוא שם,
ועין לא מעלים.

את מפחדת שהכל יחזור,
עם השדים בארונות.
לא רוצה להסתובב לאחור,
להתבונן בפניך הצבועות.

והוא חומק בין הצללים,
ולא עוצר לרגע.
יושב, צופה בין השיחים,
ומחכה לפגע.
כי כל בוקר הוא מרדף,
ובחלום אין לאן לברוח.
הסיוט על המים צף,
ולך אזל הכוח.

את ממשיכה לחיות
בספר שפעם קראת.
ואת ממשיכה לתהות
אם אני זו באמת את.

והוא חומק בין הצללים,
ולא עוצר לרגע.
יושב, צופה בין השיחים,
ומחכה לפגע.
כי כל בוקר הוא מרדף,
ובחלום אין לאן לברוח.
הסיוט על המים צף,
ולי אזל הכוח.

שוברת את כלא הקריסטל,
יוצאת מן המסגרת.
נשטפת אל הטל,
כי מישהי מתה, בלידת האחרת...

"לישון עם האויב..."