ג'ון קיבל איגרת חתומה בשעווה,
סטייל אולד דייז, ובה הזמנה.
"ג'ון יקירי ,
חזרתי.
ג'ון יקירי,
התגעגעתי.
ג'ון יקירי,
משתוקקת אני
להזמינך אל ביתי
לארוחת ערב
כמו אז, אני זוכרת.
זוכר אתה ג'ון אהובי?
זוכר אהובתך מלפנים.
אם כן, אם הינך זוכר
מוזמן אתה לבקר,
מחר בערב אהובי?
אחכה לך בלבוש נאה
הייה יפה...
ג'ון אהובי, מחכה לראותך,
אלגרה אהובתך."
ג'ון לא שכח את אהובתו משכבר
הוא עדיין חושב עליה -
אין קסומה מאלגרה.
את האיגרת שמר
קרא אותה שוב וחייך
"אבוא" הוא אמר
ועלה להתיפייף.

ג'ון הגיע אל כתובתה החדשה,
הטירה של אלגרה,
בליווי טוקס, פרחים ויין...
אולד פאשן כמו שאהבה.
את הדלת פתחה בעצמה,
ג'ון את עיניו ממנה להסיר התקשה.
שמלה שחורה,
שרוולים עד הרצפה,
קפוצ'ון שחור
ומחשוף עמוק.
ליבו של ג'ון החסיר פעימה;
ההקלה למראה
אחרי הגעגוע,
לחיוכה
אחרי העצב,
לריחה
אחרי השיממון של חייו...
היא חייכה את חיוכה
(ששבה אותו כבר מזמן)
על לחיו נשקה
ואותו אל טירתה הכניסה.

אלגרה ראתה עצב,
הוא רואה זאת בעיניה
אפילו אחרי זמן כה רב.
היא מחייכת אך בפנים בוכה,
היא יודעת -
הוא יעשה הכל בשבילה,
ימכור נשמתו לשטן אם יצטרך.
היא מלכתו,
אהובתו,
הוא ימות בשבילה...
אלגרה הקסומה...
מה לא היה עושה בשבילה...
הוא התחיל להבין מה הוא עושה פה...
אלגרה למען אחרים עבדה,
וגם לו די הרבה כסף היה...
אך לא ילך;
הוא יודע  -
זה חייו
או חייה...

ארוחת ערב קסומה
בעצם הווייתה
של אלגרה הקסומה,
אישה מופלאה.
והוא ידע.
היא לא הסתירה,
אך גם לא אמרה.
ומשם בריקוד מרוחף
מטורף,
הזוי,
מסונוור,
מסומם.
ליד האח החמימה,
ליד אלגרה היפה,
הקסומה,
המכשפה,
הזונה שמכרה חיי אהובה
בעד חייה שלה.
ודמעת תנין גדולה
זולגת במורד לחייה.
הוא לא שואל,
הוא יודע.
"נשתה יין?" שאלה.
והוא ידע,
זה שווה ערך
"נמות?"
אבל הוא לא אמר כלום
רק הינהן.
לפחות הוא ימות סטייל אולד דייז
ואלגרה המדהימה לצדו.
היא מזגה את יין הרעל לכוסו,
ונשקה על שפתו.
רועדת, בוכה לידו.
מלכתו היפה,
קוסמת, רוצחת,
זונה אהובה.
הוא שתה לגימה מהיין והתיישב על השטיח
היא התיישבה לצידו
ונישקה אותו.
היא לא יכלה לחשוב שהרגה את אהובה
אצילה,
מצילה,
אישה,
היחיד... היחיד שלה.
היא מזגה מן היין גם לעצמה.
ומבטו המופתע ליווה אותה,
הוא חיבק אותה,
אלגרה הקסומה...