מהלך הייתי במדבר,
הוד קדומים.
הרי הגרניט סביבי,
מעלה מיתמרים.

שלל צבעים עזים,
כמעשה אומן.
אדום, ירוק, צהוב,
מרקם מגוון.

מאופק לאופק,
אין נפש חיה.
רבת עוצמה היא
הדממה.

אין דבר שיטריד,
יפר מנוחתי.
זיכוך מוחלט,
אני עם עצמי.

רוח חרישית נשבה,
הקלה עם החום.
תחושת רוגע עטפה אותי,
התנתקתי מהכל.

כמרחף הייתי,
שקוע בתוך חלום.
נשאבתי לתוך איזון פנימי,
כמו מכוח עליון.

מועקות היום יום,
נשכחו ואינם.
כוחות חדשים אחזוני,
נכון להתמודד עם תלאות העולם.

רק כששבתי
לחיי השגרה.
הבנתי עד כמה הזדקקה נפשי
לאותה השלווה.


אוגוסט 2005