איני סובל את אור הבוקר
את השעות המוקדמות
תכופות מדי עלתה ביוקר
אותה זריחה
אחת מני רבות

היופי הקסום של טרם שחר
עוד אין השמש מפזרת הוד
אירוני חיוכו של סהר
ורוח דמדומים
גורמת לנפשי לרעוד

מי האחת אשר יושבת
פורטת חרש על מיתר
מיתר נפשי המיותרת
אשר נקרע
כל בוקר - כשמגיע המחר

בחשכה בין הצללים
כמבושם מעודף יין
קוויו של העולם מטשטשים
הכול ניראה יפה,
כמו לשיכור - בינתיים.

בחושך עם גצי הכוכבים
כשלא רואים את הכיעור
אפשר לחשוב שהחיים יפים
אך בא הבוקר
כן... עתה הכול ברור

חושף האור את האמת
צדקו החכמים. אמת היא מכוערת
מודה אני. אין בכוחי לשאת.
עדיף באפלה
בה אין כאב של הכנות המיותרת

אופל יופיו ערטילאי
יפעה וקסם יש בעלטה
מדוע אור הוא סמל של העילאי
הלילה לעומת זאת
מעורר מגור ובעתה

וכך עוברים להם חיי
בין דמדומים לבין ערביים
כשנותרים רק מאווי
לדעת להביט
עם יקיצה לשמש בעיניים